משה רבנו הוא גיבורו הבלתי מעורער של ספר שמות. בפרשתנו הוא נולד ומקבל את שליחותו. מכאן והלאה יישא על שכמו את משא העם ואת תפקיד חייו.
את המילה "שליחות" אנו נוטים לייחס ליחידי סגולה אשר פעלו/פועלים ללא ליאות, לקידומו של רעיון חברתי- חינוכי- מוסרי ולתיקונו של עולם. מסירותם של אנשים אלה לדרך, מעוררת בנו, לא אחת, התפעלות, אך בו בעת, מבדלת אותנו מהם ומעשייתם.
"העולם לא יכול להתקיים בלעדיך" (הוצאת פראג), זהו שמו של ספר שקבלתי לאחרונה במתנה. כותבו, משה שרון, סופר, מרצה ומאמן אישי ישראלי, פורש בו, בשפה קלילה, משנה סדורה, מטובלת באמרות חכמים, הנוגעת לשליחות האישית של כל אחד ואחת מאתנו ולאופן בו ניתן לגלותה.
"כל אדם הוא בריאה חד-פעמית, וידע זאת כל אדם: אני עם כוחותיי ותכונותיי, פרצוף פניי וסגולות נפש, יחידי בעולם. בין כל החיים עכשיו אין אף אחד כמוני, בדורות שעברו לא היה כמוני ועד סוף כל הדורות לא יהיה כמוני! ואם כך בודאי הקב"ה שלחני לעולם בשליחות מיוחדת, ששום אחד אינו יכול למלאותה רק אני בחד פעמיותי." (עלי שור, מאת הרב שלמה וולבה)
ארבעה רמזים משרטט שרון, לגילוי שליחותנו בעולם:
א. כאב ב. כישרון ג. כמיהה ד. כישלון.
כאב פירושו צער אמיתי המתעורר בנו בעקבות חשיפה ישירה או עקיפה למציאות פגומה. יהיו אלה: עוני, אובדן, היעדר הזדמנות, חוסר הכרה, אי צדק וכד'. השליחות, אליבא דשרון, מופנית תמיד כלפי סבלו של האחר.
באשר לכישרון, הכוונה לעניין ועיסוק שאנו אוהבים להיות מעורבים בו, מוכנים לשהות בו שעות ארוכות ובעלי רעיונות יצירתיים שופעים בנוגע אליו.
כמיהה. מרכיב זה מתקשר עם חלומות שיש לנו, ולתפישתי – גם עם געגוע. מדובר בעשיה שהיינו רוצים לעשות, אך נדמית בלתי אפשרית או בלתי ישימה.
תרומת הכישלון להבנת הייעוד, כרוכה בקשיים או במשברים שחווינו לאורך החיים, ואשר מבלי שתכננו או שרצינו בכך, הם מעצבים את מסלול חיינו.
משה רבנו היה שליח. הוא כאב את סבל אחיו, הראה כשרון הנהגה, כָּמָהּ לשחרור עמו ולהבאתו לציון וחווה אירועי חיים משבריים וכישלונות.
שליחות, אני לומדת, אינה מילה "גסה", או מרוחקת. לפחות לא בספר שמות.
(שמות תשפ"א)