בין הגר ליוכבד

את ההחלטה של יוכבד ומשפחתה להניח את משה בתוך תיבה במי היאור מסביר אבן עזרא: "ויוכבד עשתה כן, כי אמרה אל אראה במות הילד …". אבן עזרא מסביר את מעשיה של יוכבד באמצעות התיאור שמופיע על  הגר בשעה שהשליכה את ישמעאל  תחת אחד השיחים: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד …". לדעתו, שני הסיפורים זהים. כשם שהגר התייאשה והשליכה את הילד על מנת שלא תראה במותו, כך גם יוכבד מקיימת את מצות המלך ומשליכה מתוך ייאוש את בנה ליאור. אולם לאמיתו של דבר נראה שהתנהלותה של יוכבד דווקא שונה מזו של הגר. אמנם בשני המקרים נמצא ילד  בסכנת חיים, כאשר הוא מלווה על ידי  אישה ממשפחתו, הנאלצת להתרחק ממנו, אבל עדיין קיים פער בין שני הסיפורים. הגר מגיבה כלפי המצב בייאוש מוחלט. היא משליכה את הילד תחת אחד השיחים, מתרחקת ממנו כמטחווי קשת כדי לא לראות במותו ונושאת את קולה בבכי. לעומת זאת, משפחתו של משה מסרבת להשלים עם הגזירה, הם אינם משליכים את משה ליאור, אלא שולחים אותו ליאור תחת השגחה צמודה של מרים אחותו. בעוד שהגר מעוניינת להימנע מלראות את ילדה הנמצא במצוקה, מרים נמצאת עם משה – "לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" . לאמור, מרים לא סתם עמדה מתוך ייאוש ואבדן עשתונות. להיפך, מרים  דרוכה ויציבה לדעת ולראות כיצד תתפתח המציאות. מרים צופה בשקט על הנעשה מסביב לתיבה, וכשהיא מבחינה במבוכה מסוימת בסביבתה של בת פרעה היא ניגשת ומעיזה להציע לה הצעה שיש בה סיכון רב. בת פרעה עלולה לכעוס עליה ולבקר אותה קשות על כך שמפירה היא את צו המלך. אולם מרים אינה נרתעת ופונה לצד האנושי של בת פרעה  "… הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד".

בעוד הגר פועלת מתוך ייאוש ומתרחקת מהתינוק הבוכה, יוכבד מתמודדת בתושייה. היא מקבלת החלטה להניח את התינוק ביאור תחת השגחתה של אחותו. ההחלטה של אמא להיפרד מתינוקה בשלב הזה היא קשה מנשוא, אולי ההחלטה הכי קשה שאישה יכולה להעלות על הדעת, בניסיון מכמיר לב להמשיך ולהגן עליו לאחר נטישתו.

אישיותו של משה כמנהיג  צמחה מתוך בית הוריו, כבר מטל שחר ינקותו זכה לקבל תכונות של אומץ ומסירות נפש, שהיו עמודי התווך בתקופת מנהיגותו.   

(שמות תשפ"א)