נער בוכה

משה נמצא בתיבה על ידי ביתיה בת פרעה. נקל לשער את המשבר הגדול שעובר על משפחתו שעה שבנם הרך מוטל מטולטל ביאור וממתין לחסדי שמים. את גודל הכאב מתארים חז"ל בדרכים שונות וכולן נסמכות על פשט הפסוקים. בפסוקים מתואר "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ: וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה".

התיאור של משה הוא בתחילה כילד ואחר כך מיד הוא מתואר כנער בוכה. התורה כבר ציינה שמשה בן שלושה חודשים, כיצד זה הפך לנער? בעל הטורים מבאר שהיה זה קולו של אהרן, שצפה בתיבה ובכה כנער. תשובה אחרת לשאלה זו נתונה במחלוקת תנאים: ר' יהודה סבור היה שקולו של משה היה אכן קול עמוק וגרוני כשל נער. ועל כן, הוא אמנם ילד, אך הקול- קולו של נער בוכה: "תנא: הוא ילד וקולו כנער דברי ר' יהודה" (בבלי סוטה, יב, ב). בניגוד לדעת ר' יהודה הצמודה לפשט הפסוק אך אינה מתיישבת עם המציאות, מציע ר' נחמיה פירוש אחר לפסוק. ר' נחמיה אף מציין בתגובה לדברי ר' יהודה שאם למשה היה בילדותו קול של נער, הרי שזהו מום. האם כדי לפתור קושי בפשט הפסוקים צריך להפוך את משה לחריג ולמי שנולד עם מוגבלות? "אמר לו ר' נחמיה: אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום!" (שם). על כן, מציע ר' נחמיה שהתואר נער לא ניתן לו בשל קולו, אלא בשל העובדה שבתיבה הונחה בצידו של משה גם חופה. "אלא, מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, אמרה: שמא לא אזכה לחופתו". ר' נחמיה נכנס לנעליה של יוכבד ומחדד את המשמעות של הנחת משה בתיבה. יוכבד מתאבלת על משה ומניחה שזו הפעם האחרונה שהיא זוכה לראותו. המשנה בנידה קובעת שתינוק בן יומו הרי הוא לאביו ולאמו כחתן שלם (נידה, ה, ג). ותוספות יו"ט מביא שם את פירושו של רבו ר' יעקב גינזבורג שמתאבלים על תינוק בן יומו כמו על נער גדול כאילו זכו כבר לחופתו, הוא מביא לכך ראיה מיוכבד. אם כן, במילה אחת חריגה: "נער" מלמדת אותנו התורה הן על חרדתו הקיומית של אהרן. והן על סבלה המתמשך והצפוי של יוכבד. החופה המושמת בתיבתו של משה מעידה על כך שיוכבד לא מתאבלת רק על משה הקטן. היא מתאבלת על הפוטנציאל הגדול, על הצאצאים שהיה אמור להביא, על השמחה שוודאי היה משרה בגידולו. כל אלה מתרחקים ממנה.

בדיעבד היא אמנם זכתה להיניק אותו בילדותו אך היא אכן ויתרה על משה. הוא אינו גדל בביתה, והיא אינה זוכה לחופתו שמתרחשת במדין הרחק מן העין. את כל התקוות האבודות הללו קברה יוכבד יחד עם משה בתיבה. יוכבד ויתרה על האמהות, אבל זכתה להבין שגם בהיעדרה, התקוות דווקא יבשילו.

(שמות תשפ"א)