לא להכנס לאס"ק – אוירת סוף קורונה

כמעט שנה עברה מאז התחילה המגפה ובחסדי שמים 'האור מתחיל להיראות בקצה המנהרה'. מבצע 'חוזרים לחיים'- מבצע חיסונים חסר תקדים, ברמה בינלאומית, מסמן את 'תחילת הסוף' של המגפה. אולם דווקא משום כך זוהי תקופה מאתגרת באופן מיוחד, קשה ומסוכנת. לפרק הסיום של צרות בכלל ושל מגפות בפרט יש תכונות משלו שחשוב להכיר כדי לדעת כיצד להתמודד עם אתגריו. הצרה מתגברת לפני שהיא נגמרת. נדרשת זהירות יתירה לקראת גמר הצרה.

פרשת וארא היא המשך לפרשת שמות. השעבוד ארך יותר ממאה שנים: "ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם, וכו'. נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה" (סע"ר פ' ג'), במהלכם הלך השעבוד והחמיר בארבע מדרגות (שמו"ר א יב).

משה ואהרון באו אל העם ובפיהם בשורת גאולה: "וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ד' אל משה וגו'. ויאמן העם וישמעו כי פקד ד' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו" (שמות ד ל). בעקבותיה: "הרי הבין העם, ורשאי היה להבין, כי לפחות ייפסקו העינויים, ועל כל פנים לא יוסיפו עליהם התעללויות חדשות. הרי נאמר לעיל (ד, לא): 'וישמעו כי – פקד וגו", כי קרבה עת הגאולה, 'וכי ראה את – ענים', כי אף אם תתמהמה, יהיו עיני ה' בם בעוניים, ויגן עליהם מעתה והלאה" (רש"ר הירש שמות ה כב). האור של הגאולה החל להראות בקצה מנהרת השעבוד.

אולם פרעה, לא נענה לדרישתם: "ויאמר פרעה מי ד' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל וגו'" (שמות ה ב), ואף החמיר את תנאי השעבוד: "לא תוסיפון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשום! הם ילכו וקוששו להם תבן! ואת מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תשימו עליהם לא תגרעו ממנו וגו'. ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן" (שם פס' ו). זו היתה הגזירה הרביעית, מדרגת השעבוד הקשה מכל קודמותיה: "'ויצו פרעה ביום ההוא', וכו'. וזו היתה גזירה רביעית" (שמו"ר ה יח).

כגודל הציפיה לגאולה כך גודל התסכול בהחמרת השעבוד: "ויאמרו אליהם: ירא ד' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו" (שם פס' כ). ומכאן התחילה תקופה קשה ומורכבת, השנה של סוף השעבוד: "מכות מצרים י"ב חדשים, שנאמר: 'ויפץ העם וגו", אימתי דרכו של תבן באייר, והם יצאו בניסן, לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חודש" (סד"ע שם). מצד אחד היה זה סוף השעבוד והצרות, המצרים לקו י' מכות ובסופה יצאו ישראל ממצרים, אולם מאידך גיסא היתה זו תקופה קשה ביותר, ובסופה, במכת חושך, מת חלק מהעם. "כי מהידוע שכך היא המידה שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה ואח"כ אור השחר בוקע ועולה. וכן רוב החולים סמוך למיתתם הם מתחזקים ויושבים על המטה ומבקשים לאכול ואח"כ המוות גובר וכו'. כמו כן מה שהרע פרעה לישראל עכשיו יותר ממה שעשה לשעבר זה מופת חותך שקרב קצו, ושזמן הגאולה קרובה לבטל כל פעולותיו של פרעה על כן הוא רוצה להתחזק בפעולותיו וכו'. לפי שעתה הגיע הזמן שיהיה מוכרח לשלחם ולגרשם ע"כ הוא רוצה להתקומם עליהם ביד חזקה, וזה מופת כי קרוב 'ישועתי לבא וצדקתי להגלות'" (כלי יקר שמות ו א).

בשונה מהצרות בשעבוד מצרים, ביציאה ממגפת הקורונה בע"ה יש יותר דברים שתלויים בנו. אסור לנו להכנס לאס"ק ('אוירת סוף קורונה'). אמנם אנחנו כבר רוצים 'להיות אחרי' ולחזור להרגלים אהובים שנמנעו מאתנו, אולם אסור לאבד את הסבלנות, גם אחרי קבלת החיסון הראשון. זה לא נגמר עד שזה נגמר! כשמגיעים כבר לסוף, עייפות הנפש מתגברת. השחיקה עלולה לגרום לשאננות מסוכנת. חייבים למשוך עוד קצת, ולשמור על אותה רמת הדריכות. עד שבע"ה תגיע המגפה לסיומה המוחלט.

(וארא תשפ"א)