ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)
סבל וכאב היו מנת חלקו של העם היהודי, תחת הקלגס המצרי ולאורך ההיסטוריה כולה. בפרשתנו מונחתות מכּוֹת על המשעבד ודרמת המאבק לשחרור בני עמנו הולכת ונבנית.
מהן השלכותיהן של מכּות ואילו אופני התמודדות ניתן לגבש למולן? בזאת אבקש להתבונן הפעם.
מכות – אירועים הנחווים כפגיעה חמורה וכואבת, יהא אופיין פיסי, כלכלי, רגשי או חברתי, מייצרות אצל החווה אותן, לחץ נפשי (stress). ללחץ, מגוון רחב של ביטויים התנהגותיים, שהשליליים ביניהם זכו לתשומת לב מחקרית רבה. רק לקראת שנות התשעים, הוסט המבט גם לחקר תרומתו החיובית של הלחץ לחיזוק ההתמודדות עם משברים ולהנעת תהליכי התפתחות אישית.
"מה שלא הורג – מחשל" טען הפילוסוף פרידריך ניטשה. והמציאות, מסתבר, מספקת תימוכין לא מועטים לדבריו.
אציג שני מודלים רלבנטיים לעניין זה: א. חוסן. ב. צמיחה מתוך משבר.
מושג ה"חוסן" (RESILIENCY) מתאר את מאמציו המתמשכים של הפרט להתמודד עם מצוקות היומיום ועם משברי החיים. בחלוקה גסה, מידת החוסן שלנו מושפעת משני מרכיבים מרכזיים: מידת החשיפה למצוקה (עוצמת המכה הנחווית והישנותה) ומידת ההסתגלות למצב.
מעניין לגלות כי לצד מאפייניה של המכה הניחתת עלינו, כושר ההתמודדות שלנו עם סיטואציה משברית, מושפע באופן משמעותי מן התכונות שנולדנו עמן או שרכשנו במהלך החיים.
תכונות אישיות הנקשרות עם חוסן נפשי, שצוינו על ידי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA), כוללות בין היתר: תושייה, תפיסת מגוון מצבים כאתגרים (ולא כגזר דין), תחושת שליטה, אמונה עצמית ורצון עז לחיות. תכונות נוספות, בעלות אופי חברתי, עניינן קיום ושימור קשרים בינאישיים, קבלת והענקת חום ותמיכה ועוד. אמונה דתית, נמצאה אף היא במחקרים, כגורם מחסן המסייע בהתמודדות עם משברים.
צמיחה מתוך משבר (פוסט-טראומטית)
צמיחה פוסט-טראומטית מוגדרת בספרות כחוויה סובייקטיבית של שינוי פסיכולוגי חיובי, בעקבות התמודדות עם מצב לחץ טראומטי.
הצמיחה הנחווית, אינה ממעיטה ולו במעט מעוצמת הסבל הנחווה, אך היא מזהה בו מחולל של ביטויים של כוחות גוף ונפש ותובנות חדשות של הנפגעים אודות עצמם, סביבתם, מערכות היחסים בהם הם נתונים, סדרי העדיפויות, פילוסופיית החיים שלהם ועוד.
מכות מצרים צרובות בלקסיקון ובאתוס היהודי. כעדים להן ולהשפעתן וכנפגעים ממכּות לאורך ההיסטוריה, האם הצלחנו לתרגם אותן למשאב של חוסן וצמיחה?
(וארא תשפ"א)
