האם יש מצווה לגייר?

אחד הנושאים המהותיים העומדים על סדר יומה של החברה הישראלית, הוא ללא ספק נושא הגיור. למרות שיסודו של הגיור הוא בהררי קודש בעולם ההלכה והמחשבה היהודית, הרי שכיום יש לנושא זה גם ממד סוציולוגי, פסיכולוגי, לאומי וציוני במדינת ישראל.

שאלה מעניינת היכולה להאיר את נושא הגיור היא: האם יש מצווה לגייר? האם הגיור הוא מצווה או רשות? האם הגיור הוא מצווה חיובית המוטלת על בית הדין ואינם יכולים לפטור עצמם ממנה או שמא הדבר בגדר רשות בלבד. שאלה זו בדבר החיוב לגייר, עומדת בבסיס ההכרעה ההלכתית ומאפשרת פרספקטיבה קולקטיבית ואישית על סוגיית הגיור.

המקור הראשון בו מוזכר נושא הגיור ברמז בתורה הוא: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ… וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן…" (בראשית יב, ה) וכדברי רש"י המפורסמים: "שהכניסן תחת כנפי השכינה. אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום". במעשיהם של אברהם ושרה אין אנו רואים צווי והכרח לגייר גרים, אבל כמובן שאם כך נהגו אברהם ושרה, מן הראוי שכך ינהגו בני בניהם כמעשה אבות סימן לבנים.

בדברי חז"ל ניתן לעמוד על שתי מגמות ביחס לגרים; האחת מבטאת יחס שלילי לקבלת גרים, ומנגד מקורות רבים המשבחים את הגרות ואף מחייבים אותנו להזדרז בקבלת הגרים.

בצד אחד ניתן לציין את דבריו של ר' יצחק: "מאי דכתיב: (משלי י"א, טו) 'רע ירוע כי ערב זר'? – רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים…" (יבמות קט ע"ב). וכן "אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת" (קידושין ע ע"ב). לעומת מקורות אלו, כתב רבי ברכיה דברים כמעט הפוכים: "א"ר ברכיה: 'עתידים גרים להיות כהנים משרתים בבהמ"ק…' (שמות רבה (וילנא) פרשה יט ד), לאמור, בני הגרים יגיעו למעמד מכובד ומבניהם ישמשו כהנים. ועוד אמרו בגמרא: "ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים" (פסחים פז ע"ב). מגמרא זה עולה, כי רצונו של הקב"ה שעם ישראל ישפיע על אומות העולם להתקרב לדת האמת, וזאת על ידי הרחבת השורות של העם היהודי.

וכן מצינו שגר הרוצה להתגייר באמת, ישנה חובה לקבלו מיד לאחר ברור כוונותיו. במסכת גרים (פ"א ה"א) אמרו: "הרוצה להתגייר אין מקבלין אותו מיד, אלא אומרין לו, מה לך להתגייר, והרי אתה רואה את האומה הזאת נמוכה וסגופה מכל האומות… אם אמר איני כדאי ליתן צווארי בעול מי שאמר והיה העולם ברוך הוא, מקבלין אותו מיד". וכן פסק הרמב"ם שאף הוסיף: "ואם קיבל אין משהין אותו אלא מלין אותו מיד" (מהלכות איסורי ביאה , י"ד, ה).

בין מוני המצוות, אין מי שמונה את  קבלת גרים כמצווה נפרדת, אבל בין הראשונים יש שכתבו שיש מצווה על בית הדין לקבל גוי שבא להתגייר ולגיירו כדין, אם כחלק ממצוות אהבת ה' ואם כחלק ממצוות אהבת הגרים. מדבריהם עולה כי קיימת מצווה חיובית לקבל גרים, עד כדי שאם בא גוי לבית הדין ולא קיבלו אותו, בית הדין עוברים על איסור עשה. (ור' גם אנצ"ת ע' גרות, כרך ו, עמ' תכו).

כך כתב התשב"ץ: "ולאהוב הגרים – ואני תמה למה לא הכניסו בכלל המצות קבלת גרים שהיא מיוחד בבי"ד לקבלם ולא לדחותם … א"כ קבלת גרים לבית הדין מצוה היא… וא"כ ראוי הוא שתבוא במניין פרטי ואיני יודע על איזו מצוה נסמוך אותה אם אינה נמנית מצוה מיוחדת… " (בספרו זהר הרקיע, על אזהרות לרבינו שלמה אבן גבירול, אות כח).

גם באזהרות הר"י ברצלוני כתב שבכלל מצוות אהבת הגר גם המצווה של קבלת גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה, כיוון שעל ידי קבלה זו הוא מתגייר הרי זה בכלל 'ואהבתם את הגר', וזה לשונו: "יחסה בצלכם גר הבא להתגייר באומרו בך ה' חסיתי יקבלוהו ויודיעוהו קצת מצות קלות וחמורות פן יחזור ברוחו ויאמר מה עשיתי לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי". (בעשה דאהבת הגר, יא, ב).

בדברי הרמב"ם בספר המצוות ניתן ללמוד על החיוב לקבל גרים: "והמצווה השלישית היא שציוונו לאהבו יתעלה… וכבר אמרו שמצווה זו כוללת גם כן שנדרוש ונקרא האנשים כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו. וזה כי כשתאהב אדם תשים לבך עליו ותשבחהו ותבקש האנשים לאהוב אותו…". (מצות עשה ג). הרמב"ם אינו מונה את הגיור כמצוַת עשה בתוך מנין תרי"ג מצוות, אבל אפשר ללמוד מדבריו את החיוב לקבל גרים כביטוי לקיום מצוַת אהבת ה'. (ראה גם: הרב יהודה גרשוני, בירור אם יש מצוה חיובית לגייר גרים, קול צופיך, עמ' תק"ג).

(וארא תשפ"א)