בשביל כבוד (ואהבה) צריך לעבוד

שתי מערכות יחסים משמעותיות יש לנו בחיינו- האחת אנכית והשנייה רוחבית.

האנכית זו מערכת היחסים עם הורינו, הדור שמעלינו, והרוחבית היא עם רעינו, חברינו, בני דורנו.

מעניין לראות את שתי המילים בהן בחרה התורה לאפיין את מערכות היחסים הללו.

כלפי ההורים מילת המפתח היא 'כבוד'- "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ."

כלפי החברים מילת המפתח היא 'אהבה'- " וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ."

המכנה המשותף של שתי המילים האלה הוא שהן מילים כל כך גדולות שאי אפשר לצמצם אותן לחוקים או לצווים יבשים, או לסעיפי משנה כאלו ואחרים. כל ניסיון למסגר את המילים הגדולות הללו, יהפוך אותן למילים טכניות ולעוד חוק יבש, ולא למילים שמכילות את כל המהות האנושית ומערכות היחסים בין ילדים להורים, ובין אדם לחבירו.

אלו מילים מופלאות ומורכבות שנותנות מצד אחד גבולות גזרה ברורים, אך מצד שני מכילות בתוכן את פסגת השגב האנושי.

כלפי הדורות הקודמים- ההורים, מילת המפתח היא 'כבוד'. קשה אולי לכמת ברמה הטכנית והמעשית מה בדיוק כוללת המילה 'כבוד', אך ברור שהיא באה ממשפחת ההוד וההדר, הנשגב והעדין. פעמים רבות יש בתא המשפחתי מתח בין דורי, לפעמים אף מחלוקות חריפות. הצעירים מושכים לכיוון אחד, והמבוגרים לכיוון שני. התורה לא אוסרת דיון ואף ויכוח, התורה מבקשת שבכל מה שקשור ליחסי ילדים להוריהם מילת המפתח תהיה – 'כבוד'.

כלפי הסובבים אותך- מילת המפתח היא 'אהבה'. לא תמיד אדם יכול לכבד את בן גילו, או את זה שגדל איתו באותה השכונה. לכן אולי הדרישה לכבוד כלפי מישהו בן גילך עלולה להיות קצת 'גדולה מדי' ולא רלוונטית. אז אולי אם לא כבוד- מילת המפתח תהיה 'אהבה'. אהבה איננה תלויה בגיל, ואיננה נובעת מכך שהוא הביא אותך לעולם. האהבה נובעת מערך היסוד של כולנו ברואי בצלם, כולנו שווים בפני המקום, וכולנו בנים לאותו האבא, ולכן מילת המפתח ליחסים רוחביים שכאלו בין האנשים תהיה- 'אהבה'.

כבוד ואהבה- אלו מילות המפתח והמגדלור לאנושות ליחסים שבין אדם להוריו ולחבריו.

כבוד ואהבה- אלו המילים שחסרות לנו כל כך במציאות ימינו הסובבים אותנו.

היה זה קזבלן שאמר בזמנו ש'בשביל כבוד צריך לעבוד'. בהחלט. גם בשביל האהבה לחבר ולרע צריך לעבוד. וקשה.

נכונים הדברים לשעתם במעמד הר סיני עליו נקרא בפרשת השבוע – פרשת יתרו, ונכונים הדברים כפל כפליים ושבעתיים בימים אלו, בהם עליו לשוב להזכיר ולשנן שהכבוד והאהבה הם התנאי לקיום ולחיים המשפחתיים, החברתיים והלאומיים של כולנו.

(יתרו תשפ"א)