אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])תכונות רבות אנו לומדים מהאבות והאימהות וממייסדי האומה – חסד, אמונה, הכנסת אורחים, אהבת ישראל, מסירות וכן הלאה. על שלל התכונות הללו מתווספת בפרשת השבוע על ידי אהרון הכהן, הניצב מול גופות שני בניו, תכונה נדירה נוספת – השתיקה: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן".
המשוררת זלדה בחרה לתת לאחד משיריה המפורסמים את השם 'שתיקה כבדה'. נעמי שמר התבססה על המשפט המיוחס לרבי מנחם מנדל מקוצק, כשכתבה את השיר "אין דבר שלם יותר מלב שבור וזועק יותר מן הדממה".
למה כל כך קשה לנו לשתוק? למה אנחנו חייבים לדבר ולהגיב על כל דבר ונושא? כי השתיקה שייכת למשפחת הענווה והגבורה. כי כדי לשתוק צריך הרבה יותר כוחות נפש ועוצמות מאשר לדיבור. כי רק מי שענווה גדולה היא חלק מובנה באישיותו מסוגל להתבונן, לחשוב ולשתוק, מבלי הצורך להגיב מייד, לומר את דעתו ולהחצין את המתחולל בקרבו פנימה.
העולם מלא בדיבור ובהחצנה, ואילו השתיקה הנדירה כמו יהלום מיוחד – באה ממקום עמוק של הפנמה, הקשבה, רגישות, הכלה והבנה. הצורך הזה של רבים כל כך להגיב על כל דבר, לדבר כל היום, לצייץ בטוויטר בכל שנייה, ולהעלות פוסט בפייסבוק, עובר פעמים רבות את גבול הטעם הטוב. מעטים הם היודעים את עוצמת סוד השתיקה.
תכונת השתיקה הפכה להיות נדירה יותר ויותר במחוזותינו
גדולי והוגי ישראל הרבו לדבר דווקא בפרשה זו, העוסקת בין היתר באילו דברים אסור להכניס לפה מטעמי כשרות, על חשיבות הדברים היוצאים מן הפה מטעמי 'כשרות הדיבור' – לשון הרע, רכילות ודיבורי הסרק. הם ביקשו לכוון את האדם לדיבור רק בעת הצורך, וגם אז רק מה שהכרחי. הם שוב ושוב הכווינו את האדם אל השתיקה, כמילותיו של שמעון, בנו של רבן גמליאל בפרקי אבות: "שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא".
תכונת השתיקה הפכה להיות נדירה יותר ויותר במחוזותינו. הזמינות של המקלדת, המחשב, הטלפון, המסך, המיקרופון והרשתות החברתיות – כל אלו הפכו את השתיקה לכמעט בלתי אפשרית. לכל אחד יש מה להגיד בכל רגע נתון על כל נושא שבעולם, ויכול למלא חלל האוויר במלל אין-סופי.
כהשמציאות כל כך מורכבת, כואבת ומדממת, נכון לנו לאמץ את תכונתו של אהרון "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן", וראוי לכולנו לאמץ את מילותיו של הנביא עמוס: "לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם".
