"ויקחו לי תרומה"

פרשת תרומה  פותחת בהכרזה לאיסוף תרומות : "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ …". כאשר "ויקחו לי" משמעו: יביאו בעבורי, כלומר: בעבור הקב"ה או בעבור המשכן. אולם  מדוע לא נאמר "ויתנו לי תרומה", הרי מדובר בפעולת נתינה של תרומה? דומה שהמדרש מתייחס לשאלה זו:

"ויקחו לי תרומה, משל למלך שהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו, וליטול לאשתו אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול ,אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש".

המשל מתאר אב במציאות של משבר בעקבות נישואי בתו, וזאת כתוצאה מן המחשבה על העזיבה של הבת את אביה. המשל מציג את העובדה שאחרי הנישואין אין לאב מקום הכרחי בחיי בתו וכך גם בחיי חתנו. האב נותר כעת חסר תפקיד וחסר מקום  בחייהם. מתוך הבנה זו וכפתרון למשבר, מבקש האב מחתנו לאפשר לו להמשיך לשהות בקרבת בתו. הנמשל, הוא המקור לבקשה האלוקית "לי תרומה" דהיינו הקב"ה "זקוק" לתרומה לחדר בקרב בני האדם, בדיוק משום שהוא נתן את התורה, הלקח הטוב. כך ניתן להבין את הפסוק הפותח כך: "ויקחו" – בני ישראל ממני את התורה, ולכן "לי תרומה" – הקב"ה זקוק לתרומה של בית בסמיכות לתורה – בסמיכות לבתו שנלקחה ממנו. רעיון נועז זה בא לידי ביטוי באמירה מפורשת, שמסירת התורה לבני האדם, כדי שיקיימוה, היא שנותנת תוקף לנוכחות שכינה. בלא בני אדם שישמרו את התורה, ילמדוה ויקיימו את מצוותיה, אין היא מהווה מהות של ממש ואין לה קיום. ניתן אף לומר, שאמנם  נתן הקב"ה את התורה לישראל, אך מאידך לפרוש היימנה אינו יכול. פירושו של דבר שכל ההוגה בתורה, מחויב לדעת שהיסוד האלוקי שבתורה הוא חלק בלתי נפרד ממנה, והוא זה שמהווה את נקודת המרכז בלימוד התורה. לכל אחד מאיתנו יש את ההזדמנות של שותפות בהשראת שכינה וכך גם מדויק מהפסוק :"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".  כל אחד מבני ישראל יעשה מקדש לעצמו על ידי קיום לימוד תורה וקיום מצוותיה ועל ידי כך, ושכנתי בתוכם.שכינה שורה בכל אחד שמבקש להגות בתורה שכן מכוחה דבק האדם בשכינה.

(תרומה- זכור תשפ"א)