ד"ר פנינה נויבירטאחת השאלות שהעלתה מטרונה (גברת) בפני ר’ יוסי עוסקת בפעלו של הקב"ה לאחר בריאת העולם: "אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה (שברא את העולם) ועד עכשיו? אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני." (בראשית רבה ס"ח, ד').
המטרונה סבורה, כי העיסוק בשידוכים פשוט למדי, וכי תוכל לשדך בנקל את עבדיה עם שפחותיה: "אמרה לו ודא הוא אומנתיה (וזו מלאכתו?!) אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן". בתגובה מדגיש ר’ יוסי, כי העיסוק בשידוכים אינו קל כלל ועיקר, ובלשונו: "אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף".
המטרונה מחליטה להעמיד את סוגיית השידוכים במבחן המעשה, ומשדכת שרירותית את עבדיה ושפחותיה, ברם מסתבר כי נסיונות השידוך אינם עולים יפה, ולמחרת נותרים המשודכים פצועים וחבולים – זה מוחו פצוע, זה עינו שמוטה, זה רגלו שבורה.
מדרש זה מעורר תהיות למכביר: מדוע מאז תום ימי הבריאה עוסק הקב"ה בשידוכים? מדוע אותם שידוכים "קשים" (על דרך ההשאלה) לקב"ה כקריעת ים סוף? מהו הקושי בזיווג זיווגים, ומדוע עיסוק זה קשה יותר מעיסוקים אחרים.
רמז למסר החבוי במדרש זה ניתן אולי למצוא בדברי חז"ל בריש מסכת סוטה: "אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף … איני? והא (האמנם? והרי) אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני". מחד גיסא, זיווג קשה כקריעת ים סוף, ברם מאידך גיסא, מקובלנו כי זיווג מקורו בנבואה, בבת קול, וכי לפיכך מלאכת זיווג הזיווגים אמורה להיות פשוטה וקלה.
חז"ל מיישבים את הסתירה בתירוץ הבא: "לא קשיא (אין סתירה) הא (זה) בזוג ראשון הא (זה) בזוג שני." מה משמעות המונחים זיווג ראשון וזיווג שני, ומה ההבדל ביניהם?
רש"י מסביר את ההבדל בין זיווג ראשון לשני בזו הלשון: "זוג ראשון – לפי המזל: זוג שני – לפי מעשיו, וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו" (שם). מקורו של שידוך בייעוד אלקי שזומן לאדם מלמעלה (זיווג ראשון). מימוש הייעוד תלוי במעשיו של האדם ובהשתדלותו (זיווג שני).
אין לקרוא את דברי המדרש כאילו הם מצומצמים לשידוך זוגות גרידא. מדובר בתיאור כללי לפועלו של הקב"ה בעולם. הקב"ה מזמן בפנינו תדיר הזדמנויות מגוונות לשידוך, לגאולה, לתשובה, לפרנסה ועוד. ברם מימושן של הזדמנויות אלה תלוי אך ורק במעשינו, ובבחירתנו להוציאן מן הכוח אל הפועל.
במובן זה ניתן להבין מדוע אותו עיסוק "קשה" (על דרך המשל) לקב"ה. הקושי נעוץ בכך שהצלחת הזיווג תלויה בבחירת האדם. והרי הקב"ה נמנע מלהתערב בבחירה חופשית: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות, ל"ג:).
מטעם זה מקביל המדרש בין הקושי בזיווג זיווגים לקושי בקריעת ים סוף. נס קריעת ים סוף היה מותנה בקפיצתם של בני ישראל למים. לולי נקטו בני ישראל יוזמה זו, לא היה נס זה יוצא אל הפועל. הבחירה הנכונה, הנובעת מיראת שמים, היא שעמדה ביסוד נס קריעת ים סוף. ממילא נס קריעת ים סוף היה "קשה" לקב"ה, הבוחר שלא להתערב ביראת שמים.
גם המטרונה ניסתה לזווג זיווגים. ברם המטרונה כשלה הן בזיווגם הראשון של עבדיה ושפחותיה, והן בזיווגם השני.
כשלונה הראשון של המטרונה נעוץ בעצם יומרתה לשדך בשרירותיות את עבדיה ושפחותיה. המטרונה בת האנוש אינה יכולה לבוא במקום הקב"ה בהערכת ההתאמה הבסיסית בין משודכים, ואינה יכולה להחליף את בת הקול הקובעת – בת פלוני לפלוני.
כשלונה השני של המטרונה נעוץ בניסיונה לשדך ציבור של עבדים ושפחות חסרי מעוף, נטולי חירות ויכולת בחירה חופשית. גם לו היה סיכוי כלשהו לזיווגים הכפויים והמפוקפקים שערכה המטרונה, הרי שלמשודכים לא היה כוח אמיתי לממש סיכוי זה, ולהביא להצלחה אמיתית של הזיווג.
המטרונה מודה בשני כשלונותיה. היא משבחת את ה' – "אין אלהים כאלקיכם" ואת תורת ה' – "אמת היא תורתכם נאה ומשובחת". ה' הוא הנותן לנו את הייעוד. תורת ה' היא הנותנת לנו את הכוח לממש את הייעוד, לבחור בחירות נכונות – "נתתי לפניך הברכה והקללה – ובחרת בחיים".
(כי תשא תשסט)
