סבתא נחה

השבוע היו ה"שלושים" לרב דוקטור אברהם טברסקי, הפסיכיאטר האמריקאי שהיה מומחה להתמכרויות וכתבתי עליו פה בטור לפני כחודש. תמונת המצבה הפעימה אותי, חשבתי למצוא שם משפטים כמו "כתב למעלה משמונים ספרים", או "הביא רפואה לאלפי אנשים והצילם מתהומות ההתמכרות", אבל למעשה אין שם תואר כלשהו או אזכור לגדלותו ופעלו, אפילו לא האות ר' לפני שמו. פשוט "נולד ונפטר" פחות או יותר, כי זה מה שביקש בצוואה.

מחשבות על 'מצבות' רבות שעושה אדם לעצמו בעידן בו תחום השיווק והמיתוג משגשג ופורח, לא צילמת – לא היית, לא תיעדת – לא עשית, עד כי לפעמים נדמה כי האדם מטפח את מצבתו באופן עצמאי אם בדף הפייסבוק, בקורות החיים, ובהשקעה בנראות ובפילטרים הרצויים.

התקשרתי לנכד שלו להביע התפעלותי, איך יכול אדם לבקש מפורשות שלא יזכירו משהו מפעלו הרב, בכל זאת זהו אדם שאלפי אנשים בעולם ממש חבים לו את חייהם ובריאותם הנפשית.

והוא מספר לי כך: ערב פסח היה יום מיוחד ביותר אצל הרב טברסקי. כמנהג החסידים הוא מקפיד לאפות מצות מצוה בערב פסח, בטקס שהוא לא פחות מחגיגה של קדושה. כמנהג אבותיו אדמו"רי בית טשרנוביל האפיה מלווה בשירת ההלל, בחבורה, כשהוא מנצח על המעמד כולו בחרדת קודש.

באותה שנה המדוברת מגיע אחד מנכדיו לקחת אותו לאפיית המצות, הרב טברסקי נכנס לרכב, ואז מהסס קצת ואומר לנכד, "עזוב, השנה אני לא נוסע לאפיה". "מה? קרה משהו?", מתפלא הנכד. ובכן מסתבר כי אשתו של הרב טברסקי הלכה לנוח קצת אחר עמל ההכנות לחג, ויש נכדים שאמורים להגיע לחג, הוא חושש שהם ידפקו והיא תתעורר. גם להשאיר את הדלת פתוחה הוא לא רוצה כי אם היא תתעורר היא עלולה להיבהל שהדלת פתוחה לרווחה, אז הוא מעדיף לחכות בבית ולקבל בשקט את פני הנכדים. ואפיית המצות החגיגית תחכה לשנה הבאה. "תלמד לכל חייך, ששלום בית חשוב מן הכל", הוא מסיים ויוצא מן הרכב.

ובכן חולפות כעשרים שנה מאותו המאורע, הנכד נצר בלבו את השיעור המופלא הזה, וממש לאחרונה, כשהסבא כבר אינו בין החיים, הוא מזכיר לסבתא טברסקי את העניין. רק אל מול מבע פניה הוא מבין שהיא בעצם מעולם לא שמעה על כך. הסבא כלל לא דאג לעדכן אותה על הוויתור הגדול שהוא עשה למען מנוחת הצהריים שלה. וגדול היה השיעור האחרון מן הראשון… אז מצבה פשוטה תהיה הבעיה שלו?…

***

חז"ל מספרים על הדיון שהיה בשמיים סביב בריאת האדם. ב'משאל' שנעשה בין המלאכים, מלאכי מידת ה"אמת" הצביעו נגד. מה עשה הקב"ה? זרק אותם, "ותשלך אמת ארצה", וכך "העביר" את בריאת האדם. רבי נתן מברסלב לומד מכך שיש פה אמירה חינוכית (כמובן עיבוד שלי לדברים, כך שהאחריות לתוכן עלי בלבד): לפעמים האמת של האדם מביאה אותו לבטל אחרים, לא לתת להם קיום, מי הם בכלל?!… לפעמים האמת של האדם היא נוקבת כזאת עד כדי כך שהוא ממש לא נותן שום מקום אפילו לעצמו, הוא לא מאמין שיש לו תקוה בכלל להתקדם, אל מול אמת מצמיתה כזאת. וכאבא, הוא מבטל את הילדים שלו, מה הם מבינים באמת… אז תזכור, שהבורא הסכים להעיף את האמת הצידה, למען קיום האדם. הוא העדיף לתת מקום ותקוה, צ'אנס לבן אנוש עם החולשות והמגרעות, מאשר ללכת עם אמת נוקבת. מאז- הוא מסביר- כל המחלוקות, באות מ"ריבוי" האמת. וכך הוא מבאר גם את השלכת הלוחות על ידי משה: "להורות שאעפ"י שהם תורת אמת, מאחר שעל ידם עולה על דעתו שאפס תקוה ואי אפשר להתפלל עוד על ישראל ע"כ השליכן ארצה… ועי"ז הרבה להתפלל עליהם".

***

ומבלי להרחיק לכת למצבים דרמטיים, האפשרות לראות אדם ישן, גם כשזה דורש ויתור גדול, ואז לא לדבר על כך מילה, יש בזה שבירה קדושה, יש בזה פלא. שנזכה.

(כי תשא תשפ"א)