מהי רמת הזהירות שאנו חייבים לכונן בתוך עצמנו כדי שלא ליפול בחטא העגל בזמן הזה? זו שאלה כבדת משקל, המחייבת ראשית למקד את הדיון במהות הפרשנית של מעשה העגל שהיה במדבר. חשוב, ראשית, להוציא מהדיון את הביטוי "הסגידה לעגל הזהב", כשהוא נאמר בביקורת על חברה שרודפת כסף ומעריכה את חבריה לאור הישגיהם הכספיים. הביקורת אכן ראויה מאוד מאוד, אולם אין לה קשר של ממש למעשה עגל הזהב, שכן לא לזהב סגדו באותו זמן כי אם לעגל. שנית, קשה לענות על שאלה זו, שכן נחלקו גדולי ישראל לאורך הדורות האם מדובר בעבודה זרה של ממש (כך עולה, לדוגמה, מרש"י), או שמדובר בעבודת א-לוהים בדרך זרה, ואימוץ דרכים של מעוותות של התקשרות בריבונו של עולם (כך עולה, לדוגמה, מרבי יהודה הלוי). רק לאחר הפרשנות המדויקת ניתן לענות על שאלה זו.
אם אנו צועדים בדרכו של רש"י נראה שקשה לדבר על חטא העגל בזמננו. אמנם, איסורי הנאה מעבודה זרה מחייבים את המטיילים בעולם, בעיקר במזרח הרחוק, אולם עצם העבודה לאלוהים זרים ומוגשמים אינו קיים כיום עוד בתוכנו. ייתכן שהדבר נובע גם מהעובדה שאין אנו חווים עבודה בבית המקדש, וממילא כל התחום הזה נחתם מעינינו. אולם אם אנו הולכים בדרכו של רבי יהודה הלוי, ולומדים מפרשת העגל כי אפשר לעבוד את ריבונו של עולם בדרך זרה ואסורה – הסוגיה הזו ניצבת לפנינו במלוא עוצמה.
שכן, עיקר עשיית העגל נבע מהקריאה למשה רבנו "קום עשה לנו אלוהים", והיא מכנסת בתוכה את היסוד העיקרי של המעשה: ההכרעה האנושית לבנות אלוהים זרים בדרך בה בני אדם קובעים לריבונו של עולם כיצד הוא אמור להיבנות ומה הוא אמור לעשות. ההמשך הבלתי נמנע של תפישה רוחנית כזו היא "ויקומו לצחק", שכן אין מדובר בריבונו של עולם המושך את האדם כלפי מעלה, כי אם באלוהים זרים המשורטטים לאור רצונות בני אדם, יצריהם ודמיונם. כאשר זו תמונת המצב – ההתדרדרות היא חלק בלתי נפרד מהתוצאות האלה.
המאבק בעגל הזהב חייב אפוא להיעשות מתוך תודעה עמוקה שיסודה של הברית בינינו ובין הקב"ה הוא שמיעה בקולו, ציות למצוותיו והליכה בדרכיו. אמנם, העובדה שהנביאים השתמשו הרבה גם בדימויים של זוגיות בינינו ובין הקב"ה מלמדת שמדובר במערכת מורכבת ומיוחדת של מפגש א-לוהים ואדם, של נשיאת שם ה' בעולם ושל האחריות הפרשנית והסמכות הגדולה של הבנת דבר ה'. אולם ביסודו של דבר – המאבק בעגל הזהב גם כיום הוא זיקוקה של האמונה, והתודעה היסודית כי אין אנו עושים אלוהים זרים, כי אם הוא עושה אותנו.
(כי תשא תשפ"א)