אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
הפילוסוף האנגלי הנודע והחשוב ג'ון לוק, בן המאה ה 17, השפיע רבות בכתביו ובספריו על התפתחות המחשבה המדינית באירופה וארה"ב. בין היתר עסק רבות בזכויות וחרויות הפרט, בליברליזם, בערך הסובלנות ועוד.
בצד תפיסתו המובנית הרחבה והעמוקה בנושא זכויות וחרויות הפרט, הוסיף ג'ון לוק משפט מפתח, כתמרור אזהרה וכגבול גזרה, וכך כתב: "החופש הוא חירות- לא הפקר".
ערב חג החירות, הגבולות הללו שבין חירות להפקרות קצת הטשטשו. שיח הזכויות החובק עולם, פעמים רבות השכיח את העובדה והכלל – שאין זכויות בלי חובות שקודמות להן, ושחירות אמיתית אין פירושה אנרכיה והפקרות שבה איש הישר בעיניו יעשה.
העולם במאה ה-21, במובנים רבים תחת הכותרת של הרצון לחירות, הפך להיות עולם של עבדים, אדונים ומשרתים. אומנם העבדים של היום לא יושבים מיוזעים בתחתית ספינה וחותרים במשוטים עד צאת נשמתם, אלא יושבים במשרדים ממוזגים אוחזים בעכברי המחשב- אבל זה לא עושה אותם פחות עבדים. השיעבוד המודרני אולי איננו לנוגש עריץ עם שוט בידו, אלא לאורח חיים של ריצה מתמדת אחר אופק דמיוני הוליוודי של אושר ועושר, צרכנות ללא גבולות, והתמכרות למכשירים החכמים, לעולם הווירטואלי, ולמנגנונים ענקיים העוסקים בשטיפת מוח, בעיצוב תודעה, וביצירה מתמדת של תסכול שנמצא במרווח שבין גירוי מתמיד לבין סיפוק שלעולם לא יתממש.
כל המשעבדים המודרניים הללו משקיעים את כל הונם ואונם ועושים ככל יכולתם כדי שהאדם והחברה לא יגיעו אף פעם למצב הנפשי והערכי של – 'איזהו עשיר? השמח בחלקו'. כי הרי אם יהיה שמח בחלקו, כיצד יצליחו להמשיך לשעבד אותו?
ערב חג החירות, בסופה של שנה בה העולם התמודד עם נגיף הקורונה, נחשפו כוחותיה וחולשותיה של החברה המודרנית ושל הקהילה, נחשפו עצביה וערכיה החברתיים והמוסריים של הקהילה האנושית שוחרת החירות על יתרונותיה וחסרונותיה.
בימים בהם עם החפץ חופש וחוגג חירות נמצא כבר תקופה ארוכה במצב של מתח חברתי, ימים בהם הלכידות החברתית והחוסן הערכי והמוסרי נמצאים במבחן, מהדהדות מילותיו של מי שהלך השנה לעולמו, הרב הלורד ד"ר יהונתן זקס ז"ל, על הדרך הארוכה שעל העם היהודי לעבוד מעם של עבדים במצרים, עד להיותו עם של חברת מופת לעולם כולו:
"החופש הוא הסכם קיבוצי של עם שטעם את מרור השיעבוד. עם היודע שאם יחיה במתכונת של 'איש לאוהליו', יימצא במסלול של החזרה למצרים, ולא בדרך העולה אל ארץ ההבטחה. זוהי חירות קשה אך ראויה לשמה…חברות שכל אדם מוערך בהן, שכבוד האדם בהן הוא נחלת הכלל…שהאחריות בהן לא מגולגלת כלפי מעלה או מטה אלא מתחלקת על פני האוכלוסייה כולה, חברות המוקירות את הילדים בהן והודרות את פני הזקנים, המציבות את החינוך בראש סדר העדיפויות, ואיש בהן אינו משתמט מחובותיו כלפי הכלל- חברות כאלו נהנות מעוצמה מוסרית גם כשהן קטנות ומצויות במיעוט. זוהי אמונת ישראל זהו פשרם של עם ישראל, של ארץ ישראל ושל הסיפור הישראלי".
בתפילה ש'הימים שעוד נכונו לנו שיהיו רחומים', ושיביאו איתם מזור לפצעי המחלוקת. ימים של חירות אמת וקוממיות לנשמה, של אחווה ואהבת ישראל, של סיפור ישראלי ראוי שיהיה למופת לנו ולעולם כולו, כסיפור יציאת מצרים, שהייתה לאביב ולמקור השראה לעולם כולו.
(פסח תשפ"א)
