לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים

פעמיים באותו פסוק חוזרת התורה על צמד המילים- 'אַחֲרֵי רַבִּים': "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת".
בפשט הדברים, כך מסביר רש"י את כוונת הפסוק: "לא תהיה אחרי רבים לרעות – אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם. ולא תענה על ריב לנטות וגו' – ואם ישאלך הנדון על אותו המשפט, אל תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים להטות את המשפט מאמיתו, אלא אמור את המשפט כאשר הוא, וקולר יהא תלוי בצוואר הרבים".
טבע האדם, כנראה, הוא לנטות אחרי רבים. תמיד חיקו של הקונצנזוס נוח וחמים יותר מאשר תחושת הניכור והבדידות של אלו השוחים מול הזרם, של אלו שבוחרים לא לנטות באופן אוטומטי אחרי הרבים, רק כי הם רבים, ומיליארד סינים כנראה לא טועים…
טבע האדם הוא להיות קונפורמיסט. ליישר קו. להגמיש אפילו חלק מערכיו, עקרונותיו ואמונותיו, העיקר לא להיות יוצא דופן, לא להיחשב 'אאוטסיידר', לא להיראות מוזר וחריג בעיני הבריות.
מנהיגים רבים, הן בדיקטטורות והן בדמוקרטיות, ניצלו את הנטייה הזו של בני האדם כדי להפחיד אותם, כדי לסחוף אותם, כדי לגייס אותם לצרכיהם, כדי להפחיד אותם, כדי להלהיב וכדי לרתום אותם. יכולתם של המנהיגים ליצור סחף המונים ודעת קהל גדולה נפלה על קרקע בשלה של נטיית האנשים להתאים את עצמם לרוב, ולנטות אחרי הרבים.
לא קל ולא נעים לעמוד על שלך ולראות אצבעות מופנות כלפיך. דת 'הפוליטיקלי קורקט' פעמים הפכה להיות מיסיונרית וכוחנית כמעט ולא מאפשרת שלא לנטות אחרי הרבים. הרבים קובעים מהי 'משפחה' , הרבים קובעים מהו 'מוסר', הרבים קובעים מהו 'צדק', הרבים קובעים מהו 'שוויון', ומי שרק מעז ומנסה לסטות מ'תורת הרבים' הזו, לחשב קצת אחרת, לטעון טענה שאיננה מתיישבת עם 'הרבים', מוצא את עצמו תחת מטר השמצות, התקפות, גידופים והאשמות.
דומני, שמעבר לפשט הפסוק, רוצה התורה לומר כלל עקרוני בסיסי. נכון שתמיד יש 'רבים'. ונכון שההיגיון אומר 'אחרי רבים להטות', ונכון שבסוף כשצריך לקבל החלטה- אז הרוב קובע.
כל זה אמת ונכון…אבל…
באה התורה ומזהירה ומבקשת שלא נעבוד על אוטומט. שלא אוטומטית ניישר קו עם כל מה שהרוב אומר, רק בגלל שזה נוח לנו, רק מפני שהם הרוב.
באה התורה ומבקשת פעמיים באותו פסוק- 'לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים'. אל תאבד את ייחודך, את עצמאותך, את ערכיך ומחשבותיך רק מפני שהרבים לא חושבים כמוך. אל תתבטל ואל תבטל את מה שהינך מפני דעת הרבים. אל תהסס לומר את דבריך ולפעול לפי אמונותיך גם אם תהיה במיעוט.
נכון שהרבה יותר נעים לשחות עם הזרם, לקבל מחיאות כפיים ודעת קהל אוהדת, ולגרוף לייקים למכביר.
ועם זאת- מול סחף הרבים הזה- נסה לשמור על מי שאתה, אל תהיה שפוט או עבד של הרבים, רק כי יש להם כוח, רק כי הם הצליחות ליצור דעת קהל מסוימת.
סקירה קצרה של ההיסטוריה- תהליכיה וגיבוריה – תגלה שפעמים רבות מאד, דווקא אלו ששחו נגד הזרם, שלא נטו אחרי הרבים, שהיו מוכנים להיאבק ולשלם מחיר על דרכם- דווקא הם אלו שהטביעו חותם של ממש בעולם. עיין ערך אברהם אבינו העברי שנמצא מהעבר השני של כלל הציבור, וכן הלאה לאורך הדורות.
(משפטים תשעח)