לראות עצמו כאילו יצא ממצרים – פילוסופיה קיומית

אחת הקריאות המפורסמות של ההגדה, מטילה על האדם בליל הסדר את החובה 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. קריאה זו נלמדת מהפסוק המובא בספר שמות "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". מקורה של חובה זו במסכת פסחים. הרמב"ם בספרו 'משנה תורה' מוסיף על חז"ל מילה אחת 'עתה'. כלומר החובה המוטלת על האדם אינה צריכה לטלטל את האדם אחורה במנהרת הזמן אל דור יציאת מצרים, אלא האדם חייב 'עתה' בליל הסדר כאשר הוא קורא את ההגדה, כאשר הוא חוגג את ליל הסדר לראות עצמו כאילו הוא יצא עכשיו ממצרים.

שואל רבי שמחה מרדכי זיסקנד, המוכר בכינויו הגרש"ז מקעלם, תלמידו של ר' ישראל סלנטר, ומראשי תנועת המוסר, מה טיבה של אותה דרישה 'מוזרה' שהאדם מחוייב בה, מה היקפה, איך אדם יוצא ידי חובה ומקיים הלכה זו. וכך לשונו "מעודי הייתי נבוך בזה, איך יוכל האדם לקיים הלכה זו, והלא אמרו 'חייב', וכל מקום שאמרו חייב, חובה הוא, ואיך יוכל האדם לקיים הלכה זו, שיהא בעיניו כאלו הוא יצא ממצרים, ולפי מצבי הדל אי אפשר זאת ולא אבין איך יוכל אדם לחשוב זאת בעיניו, כאלו הוא בעצמו יצא ממצרים?"

בתשובה לשאלה זו מניח הגרש"ז מקעלם, שכדי לצאת ידי חובת הדרישה המעוגנת בהגדה צריך אדם לספק תשובה לשאלה זו מהמקום בו הוא נמצא ומתוך נקודת מבט סובייקטיבית. לדעתו האדם צריך לנסות ולהבין את הדברים דרך 'החוש' – הנקודה הרגשית. תשובה זו מזכירה את אחת התנועות הפילוסופיות שצמחו בסוף המאה ה-19, המבקשת לזהות את המציאות עם המושג 'אדם'. תנועה זו מוכרת בפילוסופיה המערבית בשם 'אקזיסטנציאליזם' או  בשמה העברי 'פילוסופיה קיומית'. זרם זה שולל כל קבעון קטיגורי של מהות או תבנית מסויימת לאדם. את המשמעות יוצק האדם על רקע החיים בהם הוא חי. כלומר תנועה זו עוסקת בקיום האנושי הממשי, כשהמשמעות תלויה במתבונן. אם נאמץ את עיקרי הגישה ונפנה אל הגותו של הרב יוסף דב הלוי סולבייצ'יק, ניתן להמשיך את התשובה לשאלה כיצד יכול אדם לצאת ידי חובת בעל ההגדה שחייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים.

אך לפני שנתחיל בתשובה נציין כי כאשר נדרש הרב סולבייצ'יק להגדיר 'גאולה' מהי, הוא בוחר לשרטט אותה כהתכנסות – שאיפה מכוננת להגיע אל המרכז, או בלשונו: "גאולה היא תנועה של היחיד או של הקהילה מן הפריפריה של ההיסטוריה אל מרכזה".

מכאן שכדי להשיב על השאלה בה אנו עוסקים, הרי שבהגותו של הרב סולבייצי'יק כדי לצאת ידי חובת 'חייב' אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים עליו לתת דעתו על מקומו של 'הרע'. וכך מסביר הרב סולבייצ'יק: "היהדות עם גישתה הריאליסטית לאדם ולמעמדו בתוך המציאות הבינה כי הרע אינו ניתן לטשטוש ולחיפוי, וכי כל ניסיון להפחית ערכם של הניגוד והפילוג שבקיום לא יביא את האדם לידי לא לידי מנוחת הנפש…הרע הוא עובדה שאין להכחישה…מי שרוצה להטעות את עצמו על ידי היסח הדעת מן הקרע שבהוויה ועל ידי רומנטיזציה של חיי האדם, אינו אלא שוטה והוזה הזיות…לכן הכריע היהדות, כי האדם השקוע במעמקי גורליות קפואה, לשווא יבקש את פתרון בעיית הרע בתוך מסגרת המחשבה הספקולטיבית, כי לעולם לא ימצאנה".

מכאן שהחובה המוטלת על האדם היא חובה סובייקטיבית, התביעה המוטלת על האדם גם באחד מהרגעים המכוננים של האומה היא לעשות חשבון אישי נוקב וליתן פשר ומשמעות סובייקטיבית לחייו, באשר הם כאן ועכשיו, כאשר הוא שקוע בתוך כבשני החיים, נאנק תחת גלגלי המציאות המאיימים על שלוותו וטורדים את מנוחתו. חירות אמיתית מתחילה במתן פשר עצמי ל'רע' ולעובדה שכדי לצאת משעבוד אמיתי לחירות יש להתמודד עם המציאות כפי שהיא ללא כל מתווכים וללא כל מונחים אובייקטיביים. זהו 'חייב אדם לראות עצמו', האדם המכונן שגורל חייו מסור לידיו הוא זה שיזכה לגאולה.

(פסח תשפ"א)