הארבה נחשב לאחד מפגעי הטבע הקשים בעת העתיקה עד שמוגר באזורנו במחצית המאה העשרים. תיאורים רבים מעידים על הקונפליקט שהיו שרויים בו קדמונינו; בין מזיק הרסני ובין מקור מזון מעודן, שעלה על שולחנם של מלכים, כפי שהדבר מובא במאמרים רבים בספרות חז"ל. על רקע זה נפסק להלכה שברכתו "שהכל" אף שמין קללה הוא. היטב לתאר זאת ר' עמרם בן יחיא קורח זצ"ל, ששימש כרבה הראשי של יהדות תימן:
'מסורת וקבלה בכל נפות תימן מדורות קדומים, שהארבה המפורסם העולה בריבוי עצום הנק' "ג'ארד", שמין חגב הוא וטהור. כשיראה כנף ממנו ישמחו לקראתו, אף שהם מצרים על נזקו שאוכל את תבואת הארץ, חביבה עליהם הנאת שעתם' (סערת תימן, עמ' צד).
מקובל שאכילת חגבים כשרים ניתן לאכול על פי הסימנים שנאמרו בתורה, במסורת חז"ל (ויקרא יא, כא-כב; משנה, חולין ג, ו) ובמסורת בע"פ (כמו סימן האות ח' שעל גחון החזה של הארבה). למעשה התוקף הממשי להיתר אכילת ארבה אצל יהודי תימן וחלק מקהילות צפון אפריקה מיוסד על פי מסורת בקבלה, שהועברה מאיש לאיש במהלך הדורות.
במשך שנים אחדות ערכתי מחקר תורני בקרב מאות מזקני תימן וצפון אפריקה (חלק מקהילות מרוקו ואלג'יר) והוכחתי שלכולם היתה מסורת אותנטית לגבי החגב המכונה בימנו "ארבה המדבר" (בערבית: ג'ראד). התוקף למחקר התורני התקבל מפי גדולי קהילות אלה שמהם קיבלתי מסורת באופן ישיר, כמו מפי הרב יוסף קאפח זצ"ל, הרב יוסף צובירי זצ"ל והרב שלום משאש זצ"ל. כל המידע פורסם בספרי "הארבה במסורת ישראל", בהוצאת אוניברסיטת בר אילן.
בניגוד לכל מיני גורמים שטוענים שמדובר בחגבים שאסור לאוכלם, אני מעיד שהארבה המדבר כשר ואין לפקפק בכך, וכל העושה כן אוסר את המותר והופך את הטהור לטמא, ובכך אף מוציא לעז על מסורת אבותינו. מאחר שדור בעלי המסורת של הארבה הטהור וכן עופות נוספים טהורים כמו פסיון, שלו, חוגלה, דרור ופניניה – הולך ונעלם – צו השעה הוא לגבות את המסורות המשתלשלות מדור לדור ממשה רבנו. יש להדגיש שלימוד סימני החגבים ושימור מסורת זו אינה עניין פולקלוריסטי, אלא מצות עשה מן התורה (הרמב"ם, ספר המצוות, עשה קנא).
מבחינה הלכתית הארבה נחשב לפרווה ואינו זקוק לשחיטה. לצורך לימוד סימני הארבה הכשר ואופן התקנתם למאכל העלתי סרטון ליוטיוב, בשם "ארבה כשר לאכילה". ניתן לשמוע ולחזות כיצד אני מכין ארבה כשר מטוגן כמו שניצלים וכן ארבה מצופה בשוקולד. https://www.youtube.com/watch?v=Cv9dz55Q2pw
(שמיני תשפ"א)