פרופ' זהר עמר (אוניברסיטה בר-אילן, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אתר 'קדמוניות הטבע והריאליה בישראל')
"וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת-פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל-פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'" (ויקרא יט, כג-כד).
הוראה זו לא יכולה היתה להינתן בטרם כניסתם של בני ישראל לארץ. עד אז הם היו רועי צאן וכעת מכינים אותם לקראת הכשרתם בעבודת בחקלאות. המשפט "וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל" מתייחס לעצי תרבות רב-שנתיים בניגוד לפעולת הזריעה של גידולים חד-שנתיים כדגנים וקטניות. יתירה מזאת, הפועל "נטע" מלמד על שיטת ריבוי עצי הפרי בתקופת המקרא. בתחילה נעשה ריבוי עצי הפרי באמצעות זרעים בלבד (בראשית א, כט). שיטה זו אינה יעילה דיה בשל אחוז הנביטה הקטן של הזרעים ובשל חוסר שליטה על איכות תכונות הפרי. בהמשך גילה האדם את האפשרות להרבות את עצי הפרי באמצעות ייחורים, ריבוי וגטטיבי שאפשר לברור ולשמר את תכונות העץ הרצויות ולנטוע מטע שכל עציו משובחים. רק מתקופת חז"ל ואילך נכנסה לתרבות החקלאית הארצ-ישראלית שיטת הריבוי בהכלאות (באמצעות רוכב וכנה).
שתיל שנבט מזרעים מתפתח לאט ובתנאי הגידול של העת העתיקה לא יכל בדרך כלל להניב פירות בשלוש השנים הראשונות. זאת כנראה הסיבה שהתורה נוקטת בפעולה "ונטעתם", כלומר, מתייחסת למציאות השכיחה של ריבוי ייחורים בנטיעה. אולם, גם בשיטה זו בגידול ללא השקיה ובמיעוט דישון, רק בשנה הרביעית ניתן לקבל פירות משובחים ובשיעור סביר. פירות אלה נאכלים בקודש ובאמצעותם מהללים את ה' שהעניק לנו מטובו. בשנה החמישית, עץ הפרי הוא די בוגר ויכול לתת תנובה סדירה ונאכל חולין (ראו רמב"ן לתורה).
בספרות חז"ל הפועל "נטע" שימש גם לציון זריעה של זרעים גדולים או גלעיני עצי פרי שנזרעו במרחקים גדולים כמו בנטיעה. כך למשל, נזכרים בירושלמי "גלעינים לנטיעה" (שבת ח, ב יא ע"ב). כלומר, איסור ערלה מתייחס לריבוי באמצעות זרעים וייחורים כאחד: "אין לי אלא שנטע אגוז ושקד, נטע ייחור מנין ? תלמוד לומר: כל עץ" (ספרא קדושים, ג, ה).
זו עדות לחקלאות מפותחת שהיתה קיימת בימי חז"ל, שאפשרה קבלת פירות ערלה מזריעים כבר במהלך שלוש השנים הראשונות. היה זה פרי חידושים אגרונומים ופיתוח שיטות חקלאיות מתקדמות בימיהם שכללו: השקיה סדירה, זיבול, דישון, הדברת מזיקים ועוד. הלכה זו היא בוודאי רלוונטית מאוד בימינו. בשיטת העיבוד האינטנסיבית המודרנית ניתן לעיתים לקבל תנובה של פירות אפילו בשנה הראשונה והשנייה. מכל מקום, קיימת תועלת בקיום מצות עורלה; הסרת הפירות בטרם התפתחו, מאפשרת להשקיע בבניית "שלד" העץ, כלומר, לחזק את הגזע ולפתח מערכת שורשים, כך שיוכל להניב בשנה הרביעית תנובה רבה ואיכותית.
(אחרי-קדושים תשפ"א)
