השמיטה לאדם

פרשת בהר פותחת במצוות שמיטה. מצווה זו יכולה להתיישב עם תפיסה כלכלית סוציאליסטית. האבן עזרא קובע: "וסוד ימי עולם רמוז במקום הזה".

את עניינו של הסוד ניתן למצוא במדרש אשר מתאר לנו את אחד מכללי התשתית עליהם ביסס הא-ל את העולם. וכך מובא: אמר ר' לוי את מוצא דברים הרבה ברא הקדוש ברוך הוא בעולם ובירר לו אחד מהם. ברא ז' ימים ובחר הקדוש ברוך הוא בשבת, ברא שניים ובירר לו אחד מהם שנאמר 'ושבתה הארץ שבת לה". ברא שבועות [=של שנים] ובירר לו אחד מהם שנאמר: 'וקדשתם את שנת החמשים שנה', ברא ארצות ובירר לו אחד מהם ארץ ישראל שנאמר 'תמיד עיני ה' א-להיך בה' וכן הקדוש ברוך הוא קורא אותה ארצו שנאמר 'ואת ארצי חלקו', ברא רקיעים ובירר לו אחד מהם זה ערבות שנאמר 'סולו לרוכב בערבות'. ברא אומות ובירר לו אחת מהם אלו ישראל שנאמר 'ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה'. ברא שבטים ובירר לו אחד מהם זה שבט לוי שנאמר 'ובחור אותו מכל שבטי ישראל'".

מהמדרש ניתן להניח כי התבוננות מדוייקת אל תוככי המציאות מלמדת על התוכנית האלוקית אשר ביקשה לשלב בבסיס העולם תחנות עגינה בחיים, דרכם נדרש האדם לעצור ולהתבונן. לבצע אתחול מחדש של כל מה שהיה עד כה.

בספר התורה, הקודקס הנורמטיבי הראשון, קובע לנו שורה של חוקים, בהתאם לדרשתו המפורסמת של רבי שמלאי ספר החוקים היהודי, התורה, מונה 613 מצוות. טעמם של המצוות לא תמיד ברור, והמחוקק האלוקי מניח את הנורמה כנורמה. קיומה של הנורמה כלל אינו תלוי בהבנת האדם או בהשגתו, אלא בציווי הא-ל.

בפירוש הכלי יקר, הוא מביא שתי גישות ביחס לטעמה שנת השמיטה וכך הוא מציג: "בטעם מצוה זו יש דעות חלוקות כי רבים אומרים שהטעם הוא שתשבות הארץ כדי שתוסיף תת כוחה לזרוע, ולדעה זו נטה הרב המורה [=הרמב"ם], ורבים חולקים עליו…ובעקידה [=ספר העקדה, לר' יצחק עראמה] נתן טעם אחר ואמר שתכלית מצוה זו לזכר חידוש העולם ולזכור ימות עולם וסוף ימי חלדו, וכן כתב מהר"י אברבנאל והוסיף עוד נופך משלו…"

הכלי יקר מביא שני זרמים בטעמה של מצוות השמיטה מחד גישת הרמב"ם שמטעימה את מצוות השמיטה בנימוק טבעי, וצורך של האדמה לנוח, ומאידך גיסא גישתו של בעל העקדת יצחק שמשתית את טעמו בשאלת סוגיית חידוש העולם והיותו נברא.

אל מול גישות אלו מציע הכלי יקר גישה נוספת שמופנית אל האדם, ומבקשת להזכיר לו את מקומו האמיתי ביחס אל העולם החומרי, וכך הוא משמיענו: "אומר אני שטעם מצוה זו היא להשריש את ישראל במידת האמונה והביטחון בה'. כי חשש הקדוש ברוך הוא פן בבואם אל הארץ יתעסקו בעבודת האדמה על המנהג הטבעי וכאשר כביר מצאה ידם ישכחו את ה' ויסורו ביטחונם ממנו, ויחשבו כי כוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה ועולם כמנהגו נוהג ויחשבו שהארץ שלהם היא והם הבעלים ואין זולתם. על כן הוציאם ה' מן המנהג הטבעי לגמרי כי בשש שנים דרך האומות לעשות שני שנים זרע ושנה אחת בור כדי שלא להכחיש חילה, והקב"ה אמר שש שנים תזרע שדך, מידי שנה בשנה ואני מבטיחך להוסיף כוחה שלא תכחיש."

לגישת הכלי יקר, מצוות השמיטה נועדה להזכיר לאדם את גבולות הגזרה בהם האדם חי ומצוי. בשמיטה קיימת הקריאה לאדם הרודף הכובש, המשיג, השואף לחומריות, לעצור לרגע ולהבין שהחומר והקניין אינו שלך באמת. נכון, הישגך החומריים הם פרי עמלך ומאמצך, אך בעמל ומאמץ לוודאי אין די שהרי 'ברכת ה' היא תעשיר'.

(בהר בחוקותי תשפ"א)