ממשלת ריפוי ואחדות – ספין או על אמת?

האסון שאירע במירון בל"ג בעומר, והסולידריות שהתעוררה בחברה הישראלית כולה לנוכח האסון, הציפה מחדש את השיח על אחדות החברה הישראלית, לנוכח אסון ובשגרה. שיח זה התחדד בעקבות רצף של ארבע מערכות בחירות בשנתיים, שבהן התגברו המתח והקיטוב בין המגזרים בחברה הישראלית.

לפני כשש שנים, במלאת שנה לכהונת הנשיא רבלין, נאם הנשיא את 'נאום השבטים', בו עמד על  הצורך להכיר בשינויים שחלו בהרכב החברה הישראלית. את הסימון הבולט של 'השבטים' והמגזרים המחלקים אותו מחד גיסא, ואת הצורך הקיומי באחדות החברה הישראלית והשיתוף בין חלקיה, מאידך גיסא. מתנהל זה שנים ויכוח על הצורך במוסד הנשיאות. בעידן של פוליטיקה מסכסכת ומפלגת הוא נחוץ לאיחוד העם.

מאז עליית עם ישראל על במת ההיסטוריה קיים מתח מובנה ומשלים בין היותו עם המורכב משבטים לבין הצורך שלו באחדות.

פרשת במדבר, והמפקד שבפתיחתה, נאמרת 'במדבר סיני' כהמשך רצף האירועים שנמשך ממעמד הר סיני: "וידבר ד' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני וגו'. לאמור: שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם וגו'" (במדבר א א). "זכר כאן הכתוב שהיה זה ב'מדבר סיני' וכו'. להגיד שעמדו בהר סיני מן החדש השלישי אשר יצאו ממצרים עד רוב השנה השנית. כי הנה כל ענין העגל ומעשה המשכן ומספר מפקד העם שנמנה בשנה השנית בחדש השני וסדר הדגלים הכל היה במדבר סיני וכו'. כי עדיין היו באותו מדבר שקבלו בו את התורה" (אברבנאל שם). עם ישראל נצטווה לערוך מפקד לפי שבטים, כל שבט נמנה בפני עצמו 'למשפחותם לבית אבותם'.  גם מחנה ישראל נפרש לפי שבטים: "וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם" (שם פס' נב).

החיבור בין המפקד במדבר סיני, לרצף האירועים ממתן תורה, קשור גם לחיבור שמתקיים השבוע בין הפרשה לחג מתן תורתנו. מתן תורה היה רגע של התעלות מעל המחלוקת – תורת כל השבטים כאחד: "… ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר. ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט ב). "כל מקום שהוא אומר: 'ויסעו', 'ויחנו', נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת! אבל כאן השוו כולם לב אחד, לכך נאמר 'ויחן שם ישראל נגד ההר' (בלשון יחיד א.ש.)" (מכילתא דר"י שם). "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י שם).

'תורת השבטים' הוא המתח המובנה בין השבטיות והאחדות. מצד אחד השונות השבטית הנחוצה לבניין המרקם המגוון של עם ישראל. ומצד שני השונות שיוצרת מתחים ומאבקים. עם זקוק לאחדות. ובמיוחד עם ישראל שבו האחדות אינה רק ערך חברתי קיומי אלא גם ערך רוחני. כעמו של הקב"ה שהוא 'אחד'. שתמצית תפיסתו המונותאיסטית היא: "שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד". כאומרנו: "אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד, וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ".

הגלות טשטשה את השבטיות. ומבחינה זו: "שִׁכְחַת הַשְּׁבָטִים לְיִחוּסָם הִיא הֲכָנָה לְאַחְדוּת הָאֻמָּה" (אורות ישראל ותחיתו כז). אולם אחדות אינה בהכרח 'אחידות' ובטשטוש ה'שבטיות' יש הפסד של גוונים רוחניים שבהם התייחד כל שבט: "אָמְנָם עַל-יְדֵי הַשִּׁכְחָה הַזּאת שֶׁל הַהִתְפָּרְטוּת נִתְרַבָּה הַבִּלְבּוּל וְהָעִרְבּוּב, לֹא רַק הַתְּפִלּוֹת הַמְיֻחָדוֹת וּרְאוּיוֹת לְכָל שֵׁבֶט שֵׁבֶט בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּתִקּוּן הָעוֹלָם נִתְבַּלְבְּלוּ, כִּי אִם כָּל עֶרְכֵי הַחַיִּים, הַפְּנִימִיִּים וְהַחִיצוֹנִים, וכו', שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם בִּמְקוֹמוֹ הוּא מוֹסִיף תִּקּוּן אוֹר וְחַיִּים מַתְאִים עִם הֲלָךְ הַנֶּפֶשׁ הַשִּׁבְטִית וּבוֹנֶה אֶת עוֹלָמוֹ" (שם).

בחזונו רואה הרב קוק זצ"ל כיצד תושג אחדות למרות חוסר האחידות: "וּמִזְבַּח ד' הֶהָרוּס יִבָּנֶה עוֹד הַפַּעַם עַל-יְדֵי שְׁנֵים-עָשָׂר אֲבָנִים, 'כִּשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ד' אֵלָיו לֵאמר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ'(שם עפ"י מלכים א יח לא).

מדברים על הקמת ממשלת ריפוי ואחדות. אנו תקוה שהדבר בא ממקום אמיתי של כמיהה לאחדות ולא כתרגיל פוליטי וכספין תקשורתי.

בעוד כחודש יסיים הנשיא את כהונתו. הבו לנו נשיא/ה כדי לאחד את העם מבלי לוותר על היעדר אחידותו.

(במדבר תשפ"א)