בתום עיסוק ממושך ומאתגר בפרשות השבוע ובהפטרות, אבקש לפתוח במסורת חדשה של עיון שבועי; קריאה פסיכולוגית במסכת אבות. בטוּר זה, אציע שאלות ותובנות, העולות לתפישתי מן המשניות הקצרות, הנועזות, העמוסות כל טוב. בהזדמנות זו אבקש להודות לשותפיי ללימוד המסכת, בפורומים שונים, החולקים עמי את רוחב דעתם. ויהיו דבריי, לעילוי נשמת אבי מורי ואמי מורתי, ז"ל.
"משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה." (אבות א', א')
"משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ…". בהקדמתו למשנה, כותב הרמב"ם תיאור מאלף אודות אופן מסירת התורה: "…היה משה נכנס באוהלו, ונכנס אליו בתחילה אהרן, ומשה היה אומר לו המצווה הנתונה לו פעם אחת ולימדהו פירושה, ויסתלק אהרן ויחזור לימין משה רבנו. ונכנסו אחריו אלעזר ואיתמר בניו, והיה משה אומר להם מה שאמר לאהרן… ואחרי כן יבואו שבעים זקנים, וילמדם משה כמו שלימד לאהרן ובניו. ואחרי כן יבואו ההמון… נמצא אהרן שומע המצווה ההיא מפי משה ארבע פעמים, ובניו שלוש פעמים, והזקנים שתי פעמים, ושאר העם פעם אחת… נמצאו כל הקהל שומעים המצווה ההיא ארבע פעמים, פעם מפי משה ופעם מפי אהרן ושלישית מפי בניו ורביעית מפי הזקנים."
בילדותי נהגתי לדמות את מסירת התורה להעברתו של לפיד במרוץ שליחים, כאשר כל רץ, נושא בתורו את הלפיד, מנקודה אחת לאחרת ואז נעצר ורץ אחר נוטלו. הרמב"ם מתאר תהליך מסירה אחר, תובעני ועמוק הרבה יותר, הכולל "חניכה" והכשרה סדוּרה של המקבל, טרם יקבל לידיו את מושא שליחותו. זאת ועוד, כחלק מהותי מחניכותו, נחשף התלמיד לתוכן ולמסר הנלמד, מספר פעמים, ושומע אותו "מנוגן" ונמסר בכמה אופנים, מפי לומדים ומלמדים.
התנהגות, ערכים ואורח חיים אינם נלמדים בהתכתבות או במרוץ שליחים. תצפית ושהייה במחיצת המלמד/המוֹסֵר, עמל וחשיפה חוזרת ומגוונת, חיוניים לצרכי הזדהות והפנמה. סצנה חזותית, אנטיתזה למרוץ, המבטאת לטעמי את שרשרת המסירה, היא הליווי הרגלי, ההמוני, הנרגש והממושך, של העם, את הכהן הגדול, שליחוֹ, לביתו, במוצאי יוה"כ, ביוצאו מקודש הקודשים, בשלום, בלי פגע.
(במדבר תשפ"א)