כוחו של זימון

מה מעלה לנו בראש המילה זימון? כיהודים שומרי מצוות, מן הסתם נחשוב על אותה הזמנה לברכת המזון שנאמרת כאשר שלושה אנשים או יותר אוכלים ביחד. אולי נחשוב גם על זימון למילואים, לחקירה או לבית המשפט. אבל למילה זימון יש גם משמעות מאגית-אזוטרית: טקס או פעולה שמזמנים ישויות על-טבעיות שונות לעולם הזה, כמו שדים, רוחות או מלאכים, שהמזמן יכול לשאול אותם שאלות ולנסות להשביע אותם לעשות את רצונו. זימונים כאלה תפסו מקום מרכזי במאגיה מאז ראשית ההיסטוריה, והם נזכרים כבר בתנ"ך בהקשר של בעלת האוב ופולחן לשדים. גם בימינו יש אנשים העוסקים בכך, חלקם בצורה חובבנית או שרלטנית ואחרים יותר ברצינות.

רובנו לא עוסקים באומנויות הנסתר, אבל גם אנשים רגילים עשויים לזמן כוחות והשפעות שונים לתוך חייהם, ואפילו לתוך נפשם, מבלי להיות מודעים אפילו לכך שזה מה שהם עושים. אנחנו רגילים לחשוב על הנפש כעל אישיות אחידה ומוצקה, שיש לה אמנם תכונות שונות, אבל בסך הכל מדובר בזהות האישית היציבה שלנו. אבל אפשר לראות את הנפש גם בצורה שונה – לא כזהות אחידה, אלא כמכלול של קולות, מחשבות ורצונות שמגיעים ממקומות שונים ומושכים לכיוונים שונים. אפשר לדמיין את הראש שלנו כמו סלון, שבו יושבים כל מיני אנשים – חלקם גרים שם באופן קבוע, אחרים באים להתארח לזמן קצר או ארוך, וכולם מנהלים ביניהם שיחות ויחסים מסוגים שונים. קצת כמו בסרט "הקול בראש", רק שכאן לא מדובר ברגשות שונים אלא בדמויות בעלות אישיות שונה, שיכולות להיות שטחיות או עמוקות ומפותחות.

מה שאנחנו יכולים לעשות הוא להחליט את מי לזמן לסלון שלנו ואת מי להשאיר בחוץ. כאשר אנחנו קוראים ספר או מאמר דעה, אנחנו מזמינים את מי שכתב אותו להתארח בסלון שלנו ולהשמיע את דעותיו – ויכול להיות שהוא יישאר שם גם אחר כך, או לפחות ישפיע על הדמויות שכבר שם. כאשר אנחנו רואים סרט, אנחנו מארחים בסלון הנפש שלנו את הדמויות שבו, ונותנים להן להשפיע עלינו לטוב או למוטב. כל הדברים הללו יכולים להפוך להיות חלק מאיתנו ממש, חלק מהקולות הפנימיים שילוו אותנו במהלך חיינו.

כדאי, אם כן, שנשים לב את מי ומה אנחנו מזמנים.

(נשא תשפ"א)