הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)מה החזון אליו שואפת מדינת ישראל? מהו האידיאל אותו היא רוצה להגשים?
כפי שנראה מהשיח הציבורי, שאיפותיה של ישראל דומות לאלה של כל מדינה מערבית: ביטחון יציב, כלכלה משגשגת, קדמה מדעית, מערכות יעילות וכדומה. אנו מתגאים בהיותנו אומת היי-טק וסטרט-אפ, סופרים את המדענים וזוכי פרס הנובל שלנו, ומודדים את הציונים של התלמידים ואת מספר היחידות במתמטיקה. אבל האם זהו כל החזון? האם המודל של מדינה מערבית מודרנית הוא אכן האידיאל שראוי לנו לשאוף אליו?
אפשר לחשוב על חזון אלטרנטיבי. לא רק מדינה מערבית בתוספת קדושה, אלא משהו שונה בבסיסו. אפשר לדמיין מדינת ישראל חלופית, שהחזון שלה אינו הישגים חומריים וקדמה טכנולוגית, אלא הישגים רוחניים, חוכמה וקדושה – גם אם הדבר בא על חשבון רמת החיים. לא צריך לחזור למערות כמובן, או להפסיק את המחקר המדעי והשימוש בטכנולוגיה, אבל אפשר להאט קצת את הקצב המטורף של המרוץ אחרי הדור הבא של הסמרטפון, ולהציב כאידיאל את הרוח במקום החומר. אפשר לקחת השראה מטיבט, בה 20% מהתושבים מקדישים את חייהם לעבודה רוחנית במנזרים, ושאר העם תומך בהם בשמחה; או מקהילות האמיש באמריקה, השומרות על אורח החיים הכפרי והמסורתי של פעם ומסרבות להיגרר למירוץ המודרני. החיים באותה ישראל חלופית פשוטים יותר, רגועים יותר. כן, מותר גם לנסוע בעגלות וסוסים מדי פעם במקום במכוניות. האנשים לא מחוברים 24 שעות לשטיפת מוח ווירטואלית, אלא מקדישים את זמנם הפנוי ללימוד, להתבוננות, לתפילה ולחיי משפחה וחברה. הגאווה הלאומית אינה על חברות אקזיט או שחקניות קולנוע, אלא על אנשי רוח וחוכמה המאירים את העולם ברעיונותיהם. מדינת ישראל הזו לא משווקת לעולם מזל"טים ואפליקציות, אלא הדרכה רוחנית, דתית ומוסרית, ומציבה אלטרנטיבה למערב המחולן והחומרני במקום לנסות לחקות אותו.
כמובן, צריך לחשוב היטב איך אפשר לקדם אידיאל כזה מבלי לפגוע בתשתיות הבטחוניות והכלכליות של ישראל. האתגרים העצומים שנצבו בפני המדינה בראשיתה חייבו אותה להקדיש את כל משאביה למירוץ התקדמות מטורף, אולם נראה שכיום התבססה ישראל מספיק מבחינה חומרית כדי לתת את דעתה גם על הרוח. התיאור הזה נשמע אמנם דמיוני ורחוק מהמציאות, אולם כך נשמע גם חזונו של הרצל בזמנו. אם תרצו, אין זו אגדה.
(פנחס תשעז)
