האם חלו שינויים בספר התורה לאורך השנים?

דת ישראל מבוססת על האמונה בנצחיותה של התורה. אמונה זו מבוססת על שני טיעונים: האחד, שהתורה היא מן השמים. דהיינו, שמשה לא כתב את התורה מדעתו, אלא היא ניתנה/הוכתבה לו מאת הא-לוהים. הטיעון השני- התורה שבידינו היא אותה תורה שניתנה למשה, ולא נעשה בה שינוי. רק צירוף שני הטיעונים הללו יכול לגבש את האמונה שהתורה שבידינו היא נצחית.

ההלכות הקפדניות הנוגעות לכתיבת ספר תורה, נועדו לוודא שלא ייעשה כל שינוי בספר התורה לאורך הזמנים, כך שנוכל לזהות את התורה שבידינו עם התורה שניתנה למשה. זו הסיבה לכך שכתיבת הספר נעשית בצורה הכתיבה הקדומה – על קלף, עם קולמוס ודיו. זו הסיבה להקפדה על כל צורת אות ותג, והקביעה שספר תורה שחסרה בו אפילו אות אחת פסול (רמב"ם הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה א, ב).

האמנם לא חלו שינויים בספר התורה לאורך השנים?

עדויות לשיבושים ולשינויים שחלו בספרי התורה לא חסרות. הרמב"ם, למשל, שקבע כאחד מיסודות האמונה שעלינו "להאמין שכל התורה הזאת המצויה בידינו היום הזה – היא התורה הנתונה למשה", מעיד בהלכות ספר תורה (ח, ד) שהוא ראה "שיבוש גדול בכל הספרים… וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדברים אלו". הבבלי במסכת קידושין (ל, ע"א) מעיד שאין אנו בקיאים בחסרות ויתירות, וכן יודעים אנו כיום על כמה שינויים בין ספרי תורה של העדות השונות. כך, למשל, בספרי תורה תימניים כתוב בפרשת נח "ויהיו כל ימי נח" (בראשית ט, כט), בעוד שבספרי תורה אשכנזים וספרדיים רשום "ויהי". בספרי תורה תימניים רשום "פצוע דכא", בעוד שבשאר העדות רשום "דכה".

אבל מלבד זאת, במסכת סופרים (ו, ד) מסופר בשם ר' שמעון בן לקיש, ש"שלשה ספרים נמצאו בעזרה", בבית המקדש, שביניהם היו הבדלים בנוסח. מה שהסופרים עשו הוא להשוות בין הנוסחים ולהכריע על פי רוב:

"באחד מצאו כתוב 'מעון', ובשניים מצאו כתוב 'מעונה א-לוהי קדם', וקיימו שניים וביטלו אחד.

באחד מצאו כתוב 'וישלח את זעטוטי בני ישראל', ובשניים מצאו כתוב 'וישלח את נערי בני ישראל', וקיימו שניים וביטלו אחד.

באחד מצאו כתוב 'אחד עשר הוא', ובשניים מצאו כתוב 'אחד עשר היא', וביטלו אחד וקיימו שניים."

בהכרעה שעשו הסופרים הם יצרו נוסח חדש בתורה, שאיננו תואם אף אחד מהספרים שנמצאו בעזרה. כלומר, לכל הדעות מדובר בנוסח משובש! ואף על פי כן, זהו הנוסח שהתקבל בעם ישראל, ושעליו אמר הרמב"ם שהוא זה שהגיע ממשה.

כיצד אפשר להחזיק באמונה בלתי מתפשרת בדבר קדמותה של התורה אם אנו עדים לשיבושים אלה?

על כך ברשימתנו הבאה.

(בהעלותך תשפ"א)