קלפי, בחירות והשפעה ציבורית

הגמרא במסכת סנהדרין יז ע"א מבקשת לברר את מקומם של אלדד ומידד, שני נביאים שדומה שצצו משום מקום, והיא מצביעה על הקשר בינם לבין מינוי הזקנים, בסיפור דרשני מרתק:

"תנו רבנן: 'וישארו שני אנשים במחנה' יש אומרים בקלפי נשתיירו. שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אמר משה: כיצד אעשה? אברור ששה מכל שבט ושבט  – נמצאו שנים יתירים, אברור חמשה חמשה מכל שבט ושבט  – נמצאו עשרה חסרים, אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה – הריני מטיל קנאה בין השבטים"

או במילים אחרות: משה מבקש לבחור את הזקנים מתוך כלל שבטי ישראל, וליצור ייצוג הולם לכל אחד מהם. היום היו קוראים לזה 'גיוון תעסוקתי'. אלא ש 70 לא מתחלק ב 12.

"מה עשה? בירר ששה ששה, והביא שבעים ושנים פיתקין, על שבעים כתב זקן, ושנים הניח חלק, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם: בואו וטלו פיתקיכם! כל מי שעלה בידו זקן, אמר: כבר קידשך שמים, מי שעלה בידו חלק – אמר: המקום לא חפץ בך, אני מה אעשה לך?".

משה נעזר בקלפי ובפתקים, שבשונה מן הקלפי של ימינו, משמש לבחירה אקראית ולא לבחירה מודעת.

אלדד ומידד, אם כך, הם שניים שהיו ראויים להיות שייכים לשבעים הזקנים, אלא שהם 'נשארו בקלפי'. היכולות הרוחניות שלהם מתפרצות בנבואה עצמאית.

דעה נוספת מופיעה בגמרא: "רבי שמעון אומר: במחנה נשתיירו. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד: אין אנו ראויין לאותה גדולה, אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ומיעטתם עצמכם – הריני מוסיף גדולה על גדולתכם. ומה גדולה הוסיף להם – שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו, והם נתנבאו ולא פסקו".

על פי דעה זו 'השמטתם' של אלדד ומידד מרשימת שבעים הזקנים, אינה מקרית: הם השמיטו עצמם ממועמדות, בסברם שאינם ראויים. דוקא משום כך, הקב"ה מופיע בהם כוחות מיוחדים ויוצאי דופן של נבואה.

כך או כך, נראה שבחירה לתפקיד רשמי אינה מצביעה בהכרח על גדולה יתירה. לעיתים דוקא מי שכביכול נשאר מחוץ למשחק, עשוי להתגלות כבעל השפעה גדולה יותר לטווח הארוך.

אולי זה גם משום שמי שנושאים בעול הרשמי, עלולים לשלם במחיר ההתפרצות הרוחנית הספונטנית. או כמו שמציע עפ"י הגמרא יהושע למשה: "אדני משה כלאם… מאי כלאם – אמר ליה: הטל עליהן צרכי ציבור, והן כלין מאיליהן".

(בהעלותך תשפ"א)