הרבה אנשים רוצים לתקן את העולם. לרבים מהם יש גם רעיונות איך לעשות את זה עכשיו ומיד. הבעיה היא, שבמקרים רבים מתברר שהפתרון רק גורם לבעיות אחרות, לא פחות חמורות.
למשל, יש טבעונים שרוצים להפסיק את כל אכילת הבשר, ולעבור לאכילת מזון מן הצומח בלבד, כדי להימנע מפגיעה בבעלי חיים. הבעיה היא שעל מנת לגדל תבואה וירקות צריך להדביר ולחסל המוני בעלי חיים שנמצאים בשדות, כמו עכברים, נברנים, חרקים וכדומה.
יש פעילי איכות הסביבה שרוצים שנפסיק להשתמש בדלקים מזהמים, ונעבור כולנו לאנרגיה "ירוקה", למכוניות חשמליות וכדומה. הבעיה היא שלא רק שהאנרגיה הזו ממש לא מספיקה, אלא גם שחלק מהאביזרים הטכנולוגיים הדרושים עבורה מיוצרים בעבודת פרך על ידי ילדים בסין, או מופקים במכרות על ידי ילדים באפריקה, באופן שכרוך בהרבה מאד עוולות מזעזעות. בכלל, הרבה מהטכנולוגיה המערבית בנויה על משאבים שהובילו למלחמות דמים במדינות עולם שלישי. חפשו למשל בגוגל "מלחמת הפלייסטיישן".
יש פעילי שלום וזכויות אדם שכואב להם על מצבם של הערבים פה בארץ, וכדי לתקן אותו הם דורשים ממדינת ישראל לסגת מיד מיהודה ושומרון ולתת לערבים שם חופש וריבונות. את פירות הדמים של הגישה הזו וניסיונותיה אנו אוכלים כבר במשך עשרות שנים. ואפשר להביא עוד דוגמאות, כמו הקומוניזם, הסוציאליזם ותנועות דומות ששאפו לצדק חברתי אך בפועל הובילו לחורבן, עוני ומשטרי עריצות.
זה יכול להיות מאד מתסכל. סך הכל אנחנו רוצים לחיות בעולם טוב, מתוקן והוגן שבו לא נגרם סבל לאף אחד שלא לצורך. אז למה כל ניסיון לתקן את העולם מוביל בסוף לקלקולים אחרים? למה הכוונות הטובות מובילות לגיהינום? האם אי אפשר לחיות בלי לגרום עוול לאף אחד?
בתור יהודים אנחנו מאמינים שהעולם יבוא על תיקונו לבסוף. אבל אנחנו גם ריאליים ויודעים ש"לא יחדל אביון מקרב הארץ". העולם הזה במהותו הוא חסר, ולכל דבר יש מחיר. צריך להשלים עם זה ולנסות לשפר את הדברים בהדרגה, בזהירות ובענווה, ולא לנסות להפוך את הכל בבת אחת ובחוסר סבלנות. יש חסרונות שלא יתוקנו עד ביאת המשיח והגאולה השלמה, ועלינו לדעת להשלים איתם בינתיים. לא לדחוק את הקץ אלא לחכות לו.
(שלח לך תשפ"א)