האם מותר לקרוא מספר תורה פסול?

ברשימה הקודמת ראינו עדויות לשיבושים שחלו בנוסח התורה שבידינו לאורך השנים. תהינו: האם אין השינויים הללו מצליחים לפגום באמונה האבסלוטית שמנוסחת בי"ג יסודות האמונה של הרמב"ם, ולפיה התורה שבידינו היא היא הנתונה למשה בסיני? אם שינויים, ואפילו מינוריים ביותר, חלו בה, מי ערב לנו שהתורה שבידינו היא אכן מה שניתן למשה?

את הקושי הזה נבקש לפתור באמצעות עיקרון אחר, הנוגע לקריאת התורה, המצוי בהלכות הרמב"ם. הנטייה הטבעית של רבים מפוסקי ההלכה היתה לפסול קריאה שנעשתה מספר תורה פסול. כך לכאורה ההיגיון מחייב. כמו שלא יוצאים ידי חובה בנטילת לולב פסול, כך לא יוצאים ידי חובה בקריאה בספר תורה פסול.

אך לרמב"ם דעה אחרת. באחת מתשובותיו הוא פוסק שמותר לברך על קריאה בספר תורה פסול (שו"ת הרמב"ם, סימן רצד). ומדוע? משום שהמצווה איננה תלויה בספר התורה עצמו אלא היא "הקריאה בספר תורה, בין שקרא בספר כשר בין שקרא בספר פסול, ואפילו קרא על פה יברך, כי עצמה של קריאה היא המצוה שעליה אנו מברכין".

הרשב"א (שו"ת הרשב"א, סימן יג) תוהה: אם מותר לקרוא מספר תורה פסול, אז "לאי זה עניין הוא פוסלו ומכשירו"? ובמלים אחרות: מה המשמעות של פסול בספר תורה אם גם כך מותר לקרוא בו? ועוד – כיצד ייתכן להכשיר קריאה בעל-פה, והלא הקריאה בבית הכנסת "לא תקנוה בעל-הפה אלא בספר תורה"? לכן דוחה הרשב"א את דבריו מהלכה.

נראה ששיטת הרמב"ם קשורה לתפיסת האופן שבו ניתנה תורה. רבים מדמיינים שא-לוהים נתן תורה למשה, פשוטו כמשמעו. כאילו היה ספר כתוב למעלה שירד מן השמיים וניתן לבן-אנוש. אך הרמב"ם סבור שאין הדבר כן. את התורה שבכתב נתן א-לוהים למשה בעל-פה לאורך שנות הנדודים במדבר. משה לימד אותה בעל-פה לאהרן ולזקני ישראל ומשם הועברה לכלל העם. רק "לפני מותו נתעסק (=משה) בכתיבה, וכתב שלשה עשר ספרי תורה… ונתן ספר לכל שבט שיתנהג על פיו". כלומר, התורה שבכתב יסודה בתורה שניתנה בעל-פה למשה, והיא הועלתה על הכתב.

דרך זו בנתינת תורה מלמדת שגם בנוגע לתורה שבכתב, העיקר איננו צורת כתיבתה אלא התוכן שלה. מסירתה המרכזית היא המסירה שמפה לאוזן, ואילו הכתיבה היא רק האמצעי לשמר את הנוסח שלה, שלא יפלו בו שיבושים. ממילא מובן מדוע ניתן לקרוא מספר תורה פסול אליבא דהרמב"ם, כל עוד בעל הקורא קרא את נוסח התורה המקובל בידינו.

כלל זה מאפשר לנו לפתור את הסתירה בין האמונה בנצחיות התורה לבין השיבושים שחלו בה לאורך השנים.

(שלח לך תשפ"א)