אנחנו צריכים להיענש בגלל אנשים אחרים?

כל אדם נושא באחריות לגבי חייו שלו, ולא תמיד יהיה עליו לשלם על מחדלים ועוולות שעושה הציבור שאליו הוא משתייך

רגעי משבר קשים ודרמטיים עוברים על העם הצעיר במדבר. מחלוקת נוקבת מאיימת לפורר אותו, וקולות ערעור על מנהיגותו וסמכותו של משה רבנו מהדהדים במחנה.

קורח, דתן ואבירם, אוספים סביבם חבורת אנשים אינטרסנטים, נרגנים, כפויי טובה, וסכסכנים, ואלו מובילים קו לוחמני של אי קבלת סמכות ומרות, ערעור על המנהיגות, ויצירת דמורליזציה ואווירה של סכסוך, מחלוקת ופירוד.

תגובתו של ה' קשה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע".

תשובתם של משה ואהרון לה' על רצונו לכלות את העם, מעלה נקודה מוסרית תקדימית, עקרונית מהותית ומשמעותית- נקודת הערבות ההדדית והיחס בין הפרט לכלל.

הם אומרים לה': "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף ?"

נכון שיש כאן מספר אנשים המובילים את המרידה החמורה, אבל שאר האנשים לא אשמים, ולכן הם לא צריכים לשאת בעונש בגלל התנהגותם הרעה של בודדים.

זו טענה מוסרית עקרונית. קדם למשה בטענה דומה אברהם אבינו. כאשר ה' רואה את התנהגותם המושחתת של אנשי סדום ועמורה, הוא רוצה לפגוע בהם: "וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה".

תגובתו של אברהם ואמירתו העקרונית והמוסרית כלפי ה' דומה לתגובתם של משה ואהרון בפרשתנו: "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?".

שני צדדים למטבע. מצד אחד- כל ישראל ערבים זה לזה וכולם קשורים זה בזה, ולכן מכיוון שהפרט כלול וקשור עם הכלל, ברגע שחלקים מהכלל טועים וחוטאים, גם הפרט משלם את המחיר, למרות שבאופן אישי הוא לא עשה רע. השתייכותו לכלל הופכת אותו להיות חלק מ'העונש הקבוצתי'.

מצד שני, טוענים אברהם משה ואהרון כלפי הקב"ה טענה עקרונית- את הדין יש למצות רק עם אלו שחטאו. אי אפשר להכליל, ואי אפשר לחייב מי שלא נושא באחריות. לכן, מי שחטא ישלם את המחיר בדין, אולם, כל מי שידו לא הייתה במעל, יהיה זה לא הוגן ולא מוסרי להענישו ולדרוש ממנו לשלם מחיר על דבר שלא עשה. השתייכות הפרטים לכלל פעמים שיש חיוב, שהרי יש בה השתייכות, ותחושת ערבות הדדית ורשת חברתית תומכת, אך יש בה גם חיסרון שפעמים הפרט משלם את מחיר ההשתייכות גם אם באופן אישי הוא לא היה שותף לחטא.

את עניין מערכת היחסים העקרונית והמוסרית בין הפרט לכלל מחדדים אברהם משה ואהרון מול ה', ולא נמנעים מלנקוט בקו מוסרי הטוען שאם איש אחד חוטא, הכלל לא צריך לשלם את המחיר. אכן, לאחר דברי משה ואהרון, ה' ממקד את העונש רק בקורח ועדתו שהובילו את המחלוקת, ולא פוגע באלו שלא היו קשורים לעניין.

יחסי הפרט והכלל בכל חברה ובמסגרת שלטונית מצריכים רגישות והבנה משני הצדדים. מצד אחד השתייכות, שותפות והזדהות של הפרט עם הכלל, ומצד שני הבנה שהכללה היא דבר לא נכון. כל אדם הוא אדם כפרט, הנושא באחריות לגבי חייו שלו, ולא תמיד יהיה עליו לשלם על מחדלים ועוולות שעושה הציבור שאליו הוא משתייך.

(קרח תשפ"ג)