ד"ש מבלעם בן פעור

סיפורו של בלעם נתפס במשך דורות רבים כאירוע משמעותי בחיי האומה הישראלית

בחפירות דיר אלעלא שבירדן, נמצאו על קירות מקדש מהמאה השמינית לפנה"ס כתובות חרוטות, מקוטעות ונתונות לפרשנות רבה. הכתובת מזכירה אדם בשם "בלעם ברבער", שמוגדר כאיש "חוזה אלהים" המספר חלום אפוקליפטי בלילה. בכתובת נזכרים בין היתר שמות של כעשרה עופות וכל מיני אותות מבשרי רע, ובהם סיס, עגור, נשר, נץ, יענה, אנפה, יונה וצפור.

מהי משמעות שמו של מלך מואב "בלק בן צפור"? השם בלק אולי מרמז באופן סימבולי על פחד מפני ישראל המתקרבים לגבולו (במדבר כב, ב), כדברי הנביא נחום:  "בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם" (נחום ב, יא). "בן צפור", אפשר ונקרא בשם זה משום שהאמין בכוחות המאגיה הקשורים לציפורים ולכן בחר לקרוא לבלעם שהשתמש במוטיבים אלה. בתלמוד נזכרו "המנחשים בחולדה בעופות ובדגים" (סנהדרין סו ע"א). על הפסוק בקהלת (י, כ) מובא במדרש: "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל", אמר ר' ירמיה בן אלעזר זה העורב, וחכמת טייארין (הוא) וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר" (ויקרא רבה אמור, לב; רמב"ן לדברים יח, ט). המונח "טיר" בארמית פירושו "ניחוש" ובערבית תרגומו "עוף".

חכמי העופות היו מנחשים באמצעות מעוף הציפורים ועל פי צפצופן. גם בעל המילון ה"ערוך" ביאר ש"טייר" הוא "אסטרולוגין". על שלמה המלך מסופר שידע כל רזי החוכמות, שנאמר: "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם" (מל"א ה, י). "ומה היתה חכמתן של בני קדם, שהיו יודעין במזל וקוסמין בעופות ובקיאין בטייר" (קהלת רבה, ז). בתלמוד מסופר על הרב עיליש שישב בשבי והיה עמו אדם הבקי בלשון הציפורים שתרגם לו את צפצופיהן. הוא שמע עורב שקרא לו לברוח ולא האמין לו עד ששמע זאת גם מהיונה (גיטין מה ע"א).

יוסף אמר לאחיו: "הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי" (בראשית מד, טו) ומתרגם הירושלמי "מטיירה מטייר". לפי הפירוש שאנו מציעים, בלק בן ציפור פונה לעמיתו בכשפי הציפורים לקלל את ישראל ולהשפיע באמצעות כוחותיו. אולם חוכמתו של בלעם בן בעור הקוסם (יהושע יג, כב), שביקש לתמרן את הקב"ה, לא עמדה לו והוא נאלץ להודות: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" (במדבר כג, כג).

סיפורו של בלעם נתפס במשך דורות רבים כאירוע משמעותי בחיי האומה הישראלית והוא נזכר בימי יהושע (יהושע כט ט), הנביאים (מיכה ו, ה) ועד לראשית בית שני (נחמיה יג, ב). היה זה אירוע שהותיר את רישומו גם בקרב אומות העולם. במשך מאות בשנים רווחה בקרב תושבי עבר הירדן מסורת קדומה על דמותו ההיסטורית של בלעם הצפר הקוסם הנזכר במקרא. ממלכות מואב, מדין ופתור, שבארם נהריים, חלפו ונעלמו ועם ישראל חי וקיים.

(בלק תשפ"א)