מה יוצר את השינוי באדם המתגייר? 

בשפה האנגלית, מתרגמים גיור לConversion, כלומר שינוי, מהפך. אכן, מעשה הגיור יוצר שינוי באדם עצמו ובאורח חייו.  הגר הופך מלא יהודי ליהודי וזוכה בנשמה יהודית. כיצד יתכן שאדם אשר עד לפני דקות ספורות היה לא יהודי בעייני עצמו, בעייני החברה ובעייני הקב"ה הופך כהרף עין ליהודי? מה הרגע שבו אדם הופך ליהודי? האם הכוונה של האדם, האם הפעולות הטקסיות, ברית מילה וטבילה? או התחייבותו של הגר להצטרף לעם ישראל? שמא סמכותו של בית הדין?

הרב סולוביצ'יק מתאר את השינוי שחל במתגייר: "היהדות האמינה תמיד כי יש בכוח האדם לחדש את עצמו, להיוולד מחדש ולסלול את דרך חייו מחדש. במאמץ זה אין איש זולתו היכול לעזור לו. האדם עצמו הוא ורק הוא יכול לעשות זאת. הוא היוצר והמחדש. הוא עצמו הגואל והוא עצמו המלך המשיח הבא לגאול אותו מחשכת גלותו לאור גאולתו. הדוגמא הטובה ביותר לכך שיכול האדם לברוא את עצמו מחדש, לשנות את תפילת חייו הוא במושג הגרות… אין הגרות שאלה של טכס… הגרות היא שינוי רדיקאלי, החלטי, של כל הזהות של האדם המתגייר והטבילה אינה אלא סמל הבא לסמל טרנספורמציה זו".

מקווה – חדר הלידה

"טבל ועלה הרי הוא כישראל כל דבריו" (יבמות מ"ז, ב). מי המקווה הם חדר הלידה של העם היהודי. כוונתו של אדם להתגייר, אפילו אם יקבל על עצמו את כל מצוות התורה, אינה מכניסה אותו לכלל ישראל, כל עוד המתגייר לא מל וטבל. שינוי בהשקפת הגר בלבד, לא יביא לשינוי מעמדו כיהודי. יש צורך בגמירת דעת להתגייר אולם זו באה לידי ביטוי על ידי מעשה הגיור והטבילה.

גיור כלידה מחודשת

על תפיסת הגיור כלידה רוחנית וביולוגית, אנו למדים מהגמרא: "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" (יבמות כב, א),

גישה זו גורסת שלא זו בלבד שאדם מחליף את זהותו הדתית או האישית בגיור, אלא שמתחולל באדם שינוי מוחלט- לא רק בזהותו אלא גם בגופו ובנשמתו. ההוכחה לחוזקה של טענה זו הוא בכך שמדין תורה מותר לבני משפחה נוכריים שהתגיירו יחדיו להינשא אלו לאלו (ראה רמב"ם משנה תורה, הלכות איסורי ביאה יד, יא).

שער הכניסה

"אמר רבי יהודה, גר שנתגייר בב"ד הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר" (יבמות מ"ז, א). לדעת רבי יהודה, הגיור איננו מעשה אינטימי בין הגר לבין עצמו, אלא הוא זקוק לסמכותם של ג' דיינים לצורך כניסתו של גר לעם ישראל דרך שער המשפט. ללא תנאי זה גיורו איננו תקף.

מעשה הגיור איננו חד צדדי, הוא דורש רצון להתקבל לעם ישראל מצד המתגייר ורצון לקבלו מצד השותפים לברית- עם ישראל. בית הדין, משמש כשלוחו של כלל ישראל לקבל לקירבו את המבקש להיות חלק מהברית. לפי גישה זו, בית הדין הוא ההופך את המתגייר ליהודי על ידי החלטתו לצרפו לקולקטיב היהודי. מי שבא להתגייר מבקש "להיכנס תחת כנפי השכינה" (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה פי'ג, ה"ד). ובית הדין "מקבלין אותו" (הביטוי של "קבלת גרים" מופיע פעמים רבות בתלמוד: יבמות ט"ז, א, כ"ד,ב, מ"ו, ב, ללמדנו שיש צורך בפעולת קבלה).

חילול הגרות

הסבר נוסף, מתאר את חלות הגיור בכך שהגר מצטרף לקולקטיב היהודי. ההצטרפות היא היוצרת את השינוי המהותי באדם המתגייר: "יסוד העיקרי והמכריע בגירות היא הכניסה לכלל ישראל, משום זה הוא שצריך שלושה בבית דין. כל תוכן הגירות הוא הסתפחות לעם ישראל… על כן  בהצטרף הנכרי מעמי הניכר לעם ישראל, הוא נכלל בזה גופא למקבלי התורה במעמד הר סיני” (הרב שאול ישראלי, תשמ"ח עמ' כה).

היו בהר סיני

"ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת… כי אם את אשר ישנו פה עמנו עומד היום… ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כ"ט, י'ג – י'ד). גם "גרים העתידין להתגייר" היו במעמד הר סיני (שבועות לט, א). כלומר, מה שהופך את הגר ליהודי, הוא כוחו של מעמד הר סיני שנוכח עד היום כחלק ממעשה הגיור כיוון שברית סיני כללה מראש את הגרים אשר עתידים להצטרף לעם ישראל לאורך כל הדורות.

קבלת המצוות

הרב סולוביצ'יק מתאר את קבלת המצוות ככניסתו של הגר לקדושת ישראל: "עם התגיירותו מקבל הגר את כל המורשה של הקדושה השייכת לכל ישראל ואף הוא נעשה חלק מעם קדוש אתה לה' אלוקיך. איך מקבל גר קדושת עצמו, דהיינו אך "בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה? על ידי קבלת המצוות. חלק זה בטכס הגרות אינו צרמוניה ריקה… קבלת מצוות בגר יש לה שני פנים: הפן האחד כפשוטו, כולל התחייבות מצד המתגייר לקיים את המצוות, הפן השני שבקבלת עול מצוות בשעת טבילה  הוא כי קבלה זו מהווה כניסה לברית עם ה'" (על התשובה עמ' 136).

(פנחס תשפ"א)