המקווה מחבק את הגר

 

אפשר להיוולד כיהודי מתוך לידה מהמים הנמצאים ברחם האם ואפשר להיוולד כיהודי מתוך מי המקווה

"טבל ועלה הרי הוא כישראל" (יבמות מ"ז, ב).

הטבילה היא חלק אינטגראלי והכרחי בתהליך הגיור. לאחר קבלת הגר על ידי בית הדין, יש צורך בטבילה במקווה טהרה לגברים ונשים כאחד כמעשה סמלי החותם את תהליך הגירות. ללא הטבילה במי המקווה אדם לא הופך ליהודי. ההלכה נפסקה כחכמים "טבל ולא מל, מל ולא טבל – אין גר, עד שימול ויטבול… לעולם אינו גר עד שימול ויטבול" (יבמות מ"ו ע"א-ע"ב).

בטבילה עובר המתגייר מעין מעמד אישי של "ברית סיני". הטבילה במי טהרה מסמלת את חיבוקו של עם ישראל והקב"ה המקבלים ומחבקים את המתגייר לחיק עם ישראל, כפי שהמים מחבקים את כל גופו של הטובל. כאשר המתגייר עולה מהטבילה, הוא יהודי לכל דבר ועניין. בשלב זה אדם מקבל את הנשמה היהודית הייחודית לעם ישראל ונעשה חלק מ"עם קדוש אתה לה' אלוקיך". אדם עובר בתהליך הגיור חוויה נפשית עמוקה ומיוחדת במינה: קבלת מעמד חדש של יהודי. העובדה שהטבילה היא אחת המרכיבים ההכרחיים בגיור מוכיחה את החשיבות שבטבילה במקווה בדת היהודית.

הסיבה שיש צורך בטבילה בהליך הגיור, היא כדי לשכפל את דרך הכניסה של עם ישראל לברית במעמד הר סיני. כפי שעם ישראל נכנס לברית על ידי קבלת מצוות, מילה וטבילה כך גם על הגר לעשות את תהליך כניסתו לעם ישראל בדרך זו: "רבי אומר ככם, כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים" (כריתות ט, א).

קיים הבדל מהותי בין הטבילה במקווה למצוות אחרות. את רוב המצוות מקיימים באבר אחד, אולם בטבילה במקווה כל הגוף הוא חלק מהטבילה ומשתתף בה. אדם הטובל במקווה כך שכל גופו מכוסה במי המקווה מתקשר כולו בכל נפשו לקב"ה והופך ליהודי. משמעות אחרת לטבילת הגיור היא שכפי שהעולם נברא כולו מתוך עולם של מים וכפי שתינוק נולד מתוך מי השפיר של אמו אל העולם, כך הגר הטובל בתוך המים יוצא מתוכם כאדם חדש ומעמדו היהודי בעולם משתנה.

אפשר להיוולד כיהודי מתוך לידה מהמים הנמצאים ברחם האם ואפשר להיוולד כיהודי מתוך מי המקווה, זו לידה ביולוגית וזו לידה רוחנית, הראשונה היא לידה ללא בחירה והשנייה היא מתוך בחירה, אבל כך או כך אדם הופך ליהודי שלם.

מעשה הגיור זקוק לסמכות של ג' דיינים לצורך כניסתו לעם ישראל. ללא תנאי זה הגיור איננו תקף. הטבילה במקווה נעשית בפני בית הדין בצניעות מוחלטת. כמו כן במי המקווה הגר חוזר על נוסח קבלת עול מלכות שמים המקובל בבית הדין: "אני מקבל על עצמי להיות בן נאמן לעם ישראל ולשמור ולקיים את כל מצוות התורה ואת כל מצוות החכמים ואת כל המנהגים הכשרים של עם ישראל ואני מאמין בה' אחד".

מעניין שחז"ל ראו ערך וחשיבות לברך ולעודד את הגר כאשר הוא עולה מהטבילה ולברכו בברכת 'ברוך הבא' ולעודדו בהמשך דרכו היהודית: "טבל ועלה אומרים לו דברים טובים, דברים של ניחומים. במי נדבקת, אשריך במי שאמר והיה העולם ברוך הוא, שלא נברא העולם, אלא בשביל ישראל, ולא נקראו בנים למקום אלא ישראל, ואין חביבין לפני המקום אלא ישראל, וכל אותם הדברים שאמרנו לך, לא אמרנו אלא להרבות שכרך" (מסכת גרים פ"א ה"א).

קיים גם המנהג לברך את הגר אחר הטבילה בנוסח המיוחד הזה או בכל ברכה אחרת: "אלוקינו ואלוקי אבותינו, הצלח נא להגר הזה הנקרא שמו בישראל פלוני ומשוך עליו חסדך. וכשם שזכית אותו להסתופף תחת כנפיך. כן תטע בלבו אהבתך ויראתך. ותפתח לבו בתורתך. ותדריכהו בנתיב מצותיך. ולעשות רצונך למען ימצא חן בעיניך אכי"ר" (ספר נהר מצרים, לרב רפאל אהרן בן שמעון).

במעמד מרגש זה של הצטרפות לעם ישראל, יש גרים המבקשים להוסיף תפילה משלהם לקב"ה: "אני מודה לך ה' על הזכות הנפלאה שנתת לי להצטרף לעם ישראל. על הכוחות שחיזקת בי, שאפשרו לי לעבור את כל המכשולים והקשיים, לא היה לי קל, אך בהתאם למאמץ כך הסיפוק, ההתעלות וההנאה. אני מקווה שהכוחות שאפשרו לי ללמוד, יאפשרו לי להתמיד ולקיים ולמלא באחריות ובאומץ את הזכות להשתייך לעם ישראל ולקיים את תורת ישראל. מודה אני לפניך מלך חי וקיים שנתת לי טעם ומשמעות לחיי וזכות להשתייך לעם סגולה".

(דברים תשפ"א)