האם יש צורך לדחות את הגרים הבאים להתגייר?

 

חז"ל מלמדים ביקורת על האבות שלא קיבלו את תמנע כגיורת ודחו אותה וגרמו לכך שעם העמלקי נולד בעולם

אחד המיתוסים הקיימים בעולם הגיור הוא שיש מצווה לדחות את הגר שלוש פעמים לפני שמקבלים אותו בבית הדין. לאמירה זו אין כמעט מקור בפוסקים, אלא מדובר על הנחיה צדדית המופיעה בכמה מקורות אבל לא בדברי חז"ל, הרמב"ם ושולחן ערוך, ולמעשה לא כך נוהגים בבתי הדין לגיור.

נכון הדבר, שחלק מתהליך קבלת הגר הוא הצורך להבין האם האדם המבקש להצטרף לעם ישראל מודע לקושי ולאחריות הכרוכה במהלך זה ולכן מנסים לברר את המניע שלו ולשאול האם הוא בטוח בצעדיו, אבל הדבר נעשה מתוך רצון לברור ולא מתוך רצון לדחות את המבקש להצטרף לשורותינו, וכמובן לא מתוך רצון לפגוע במוטיבציה להתגייר.

חז"ל למדונו, שכאשר יבוא הגר להתגייר אומרים לו: "מה ראית שבאת להתגייר?" (יבמות מ"ז, ע"א), האם אתה מודע לסבלו של עם ישראל בעולם? האם אתה מבין באופן עמוק למה ולמי אתה מצטרף? אך אם הגר משיב בחיוב ומאשר שהוא רוצה להמשיך בתהליך הגיור ואומר "יודע אני ואיני כדאי" – "מקבלים אותו מיד"! כלומר, לאחר סיום שלב הברור הראשוני, אין לדחות ואין לחכות, אלא לקיים את מצוות גיור באופן מיידי. הגמרא מסבירה שלאחר שהגר ובית הדין משוכנעים במהלך "אין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו ומלין אותו מייד, מאי טעמא: שהוי מצווה ולא משהינן". מתוך דברי הגמרא אנו למדים בברור שאין צורך לדחות את הגר שלוש פעמים ולמעשה אין צורך בדחייה בכלל, אלא בברור בלבד ובשלב הגיור אין להתמהמה אלא לקיים את מעשה הגיור באופן מיידי גם מבלי להרבות עליו מצוות רבות שכן הגר עשוי להיבהל מרוב כללים ופרטים ולשנות את דעתו (בית חדש וש"ך, יו"ד רס"ח ב').

אמנם, יש אזכור במקורות בודדים ופחות מוכרים בדבר מנהג המיאון, אבל לא בספרי הלכה מרכזיים. בספר זיכרון ברית לראשונים של רבינו גרשום ב"ר יעקב הגוזר, בהלכות גרים בכללי המילה, כתב "שג"פ דממאנים בו ולבסוף מקבלים אותו" (עמ' 132), וכן כתב האלשיך בפירושו על מגילת רות "כי הנה מה שדוחים את הגר תחילה, באמור לו מה ראית שבאת להתגייר וכיוצא בזה, אין הכוונה לדחותו לגמרי, רק שמאל דוחה וימין מקרבת, לראות אם בכל לבו הוא בא אם אין, על כן אין דוחים אותו הרבה, רק פעמיים שלוש, ואם אומר אף על פי כן, אז מסבירין לו פנים" (פרק א, פסוק י"ז). ייתכן ומקור המנהג לדחות את הגר דווקא שלוש פעמים הוא במדרש רות רבה "רבי שמואל בר נחמני אמר בשלוש מקומות כתיב כאן שבנה שבנה שבנה כנגד ג' פעמים שדוחין את הגר", אבל מדרש זה איננו נפסק להלכה.

הפוסקים הסבירו מדוע יש צורך לדחות הגר בתחילה בשאלות שונות. הסמ"ג (לאווין סימן קטז – הובא בבית יוסף אות ה) כתב שהטעם הוא כדי שלא יאמר 'אילו הייתי יודע לא הייתי מתגייר'. רבינו בחיי (שמות כד ה) כתב שמודיעים אותו מקצת עונשים כדי שלא יאמר "אילו הייתי יודע לא הייתי מתגייר ונמצא גירותו בטעות", ולכן יש להודיע מקצת עונשים כדי שתהיה גירותו בלב שלם.

אחד הסיפורים הקשים המלמדים על הסכנה בדחייה והרחקה של גרי צדק, הוא סיפורה של אחות לוטן תמנע: "תמנע בת מלכים הייתה, היא בקשה להתגייר, היא באה אצל אברהם, יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו ונולד ממנה עמלק שציער את ישראל. מאי טעמא? שלא היו צריכים להרחיק אותה" (סנהדרין צ"ט ב). חז"ל מלמדים ביקורת על האבות שלא קיבלו את תמנע כגיורת ודחו אותה וגרמו לכך שעם העמלקי נולד בעולם. כיון שהיא רצתה להתגייר היו צריכים לקרב אותה.

בדברים שבכל יום, כאשר גרים באים לבית הדין לגיור, אם הם ראויים מקבלים אותם בפעם הראשונה ללא כל דחייה. כמו בכל תחום הלכתי וחינוכי, יש צורך להפעיל שיקול דעת בנידון זה. כיום, כל הגרים המופעים בפני בית הדין הם לא חדשים. הם פתחו תיק בבית הדין, עברו ראיון ראשון, למדו באולפן גיור, הם מוקפים במורים ומשפחה מלווה והעמידה בפני הדין היא רק סיומו של הליך שמגלה את רצונם האמיתי. הלכך, אין לדעתי כיום כל צורך לדחות את הגרים כדי לבדוק עד כמה הם נאמנים לרצונם להצטרף לעם היהודי, אלא את מי שבא אחרי תהליך של לימוד והיכרות אם הוא ראוי יש לקבלו מייד ולקיים את דברי התורה "ואהבתם את הגר".

(בלק תשפ"א)