יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"ל" ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו וסמך את ידך עליו". ובהמשך " ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל. ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה', על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה".
משה רבנו נדרש במפגיע על ידי הקב"ה להעביר את האחריות להנהגת העם ליהושע. רואים אנו שוב את תכונותיו הנדירות של משה כמנהיג צנוע. הוא רואה את אהרון מעביר את הכהונה לבנו אלעזר ואילו הוא מעביר את המנהיגות ליהושע ולא לאחד מבניו, שכלל אינם מוזכרים ואף עושה זאת בהכנעה ובחיבה וכפי שמסביר רש"י: בעין יפה יותר משנדרש על ידי הקב"ה.
יש פה שינוי סדרי בראשית בהנהגת העם. עד עתה הייתה ההנהגה הרוחנית והגשמית בידי משה. הוא דיבר עם הקב"ה פנים אל פנים והוא גם עסק במשפט ובמלחמה. אהרון היה אחראי מימוש עבודת ה' במשכן, ותו לא.
עתה, לקראת הכניסה לארץ, נקבעת הפרדה שתמשיך לאורך כל הדורות. הפרדה בין המלוכה וההובלה הפיסית של העם לבין הכהונה וההובלה הרוחנית.
את המלוכה משה מעביר ליהושע ולכן נדרש לתת לו מ"הודו". להעביר לו את כבוד המלוכה וסדריה.
על ההובלה הרוחנית אחראי אלעזר הכהן שמתמנה גם לעסוק בשאלות של מדיניות וביטחון ולא רק בעבודת המשכן "ושאל לו באורים לפני ה'". אלעזר הכהן הוא המקשר בין המלוכה לרצון ה' דרך האורים והתומים.
אם כך, מדוע במלחמה הקרובה במדיין המופיעה בפרשת מטות, נפקד מקומם של יהושע ואלעזר?
"וישלח אותם משה אלף למטה לצבא, אותם ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא, וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידיו".
פנחס הוא מפקד המבצע מול מדיין, הוא אחראי גם על הצבא וגם על כלי הקודש. לכאורה מה יותר מתאים מכך שעל מבצע צבאי מוגבל של סיירת עם ישראל ייפקד המנהיג הבא של העם?
המפרשים מסבירים שמדובר במבצע מוגבל, שהוא המשכו של סיפור פנחס מול זמרי בן סלוא ולכן פנחס ממשיך את המשימה.
הרמב"ן מסביר כי יש הבדל בין ארץ ישראל לחו"ל. יהושע ואלעזר קיבלו את הסמכות רק משלב הכניסה לארץ ישראל. כל מה שלפני כן הוא בנוהל מדבר סיני של הנהגה אחודה, והפעם היא הוטלה על פנחס.
אך תפיסה זו של הרמב"ן עדיין לא מסבירה מדוע המנהיג העליון החדש כלל אינו מוזכר בכל המהלך מול מדיין ואף אחריו.
להבנתי, יש להרחיב מעט את תפיסת הרמב"ן. הקב"ה אינו מצווה את משה להעביר מיידית את המנהיגות ליהושע. זה יקרה רק לאחר מות משה ולקראת הכניסה לארץ. הקב"ה מצווה את משה להתחיל את שלב ה"חפיפה" על התפקיד .
בצה"ל נוהגים לבצע חפיפה של שבועות ויותר על כל תפקיד מבצעי ממג"ד ועד רמטכ"ל.
בדרג המדיני והפוליטי זה שונה. ככל שהדרג גבוה יותר, קיים יותר אגו ולעתים מתח בין האנשים, ולפיכך החפיפה מתקצרת, לעתים לשעות בלבד .
כך הייתה החפיפה בין אובמה לטראמפ וכך בין שרים בממשלת ישראל . האמנם אחריות של שרים מעטה יותר מאשר בין מפקדי גדוד?. נראה שלא. אך "כגודל האגו כך קוצר החפיפה". גם אם זה על חשבון הציבור.
משה מתחיל את החפיפה עם יהושע כחצי שנה לפני הכניסה לארץ. מרגע זה יהושע עם שלט "ל" על הגב ונמצא בסטטוס מיוחד. הוא לא מפקד על שום מבצע , הוא צמוד למשה ולומד את התפקיד. לכן הוא לא מוזכר בהקשר לקרב עם מדיין. הוא עסוק בלהכין עצמו להנהגה בכניסה לארץ.
אלעזר, לעומתו, כבר נמצא בתפקיד מאז מות אביו אהרון. אך זאת רק ככהן ולא כמנהיג רוחני, כי עדיין לא נכנסו לארץ.
התורה מלמדת אותנו בפרשה זו את חשיבות ההנהגה, וחשיבות ההכנה אליה. מנהיגות על ציבור אינה אוטומטית, אינה עוברת בירושה ואינה ברורה מאליה. התורה גם מראה איך העברת תפקידים בין אנשים ודורות יכולה להיות באהבה ובפרגון כפי שהתנהג משה, ללא שום תחושות של החמצה או פגיעה בכבודו.
(פנחס תשעז)
