הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
החכם עיניו בראשו, ויפקח אותן בלי לחכות לשעון המעורר
יש פתגם שאומר: אין אתאיסטים בשוחות. בעיצומו של קרב, כשאנשים מרגישים את המוות מרחף מעל ראשיהם – כולם מתפללים, גם מי שבדרך כלל טוען שאינו מאמין. על אותו משקל אפשר לומר: אין רציונליסטים בבתי קברות באמצע הלילה. הרבה אנשים טוענים שהם אינם מאמינים בעל-טבעי, בשדים, רוחות וכדומה. אבל את זה קל לטעון באמצע היום, כשהשמש זורחת ואנו מוקפים באנשים. לעומת זאת, כאשר אדם נמצא לבדו באמצע הלילה בבית קברות או במקום דומה, הלב מתחיל פתאום לדפוק קצת יותר מהר. כל צללית מתנועעת וצליל מוזר מקפיצים אותנו. לא משנה כמה יאמר האדם לעצמו שהוא לא מאמין בדברים כאלה, בתוך ליבו ממשיך לקנן החשש אולי ושמא בכל זאת יש בזה ממש…
זהו כוחו של הפחד. הפחד הוא מסלול עוקף היגיון, שעובר מסביב לכל ההגנות הרציונליות והשכליות שאנשים בונים לעצמם, וחודר ישר אל הלב. ילד קטן לא משתכנע מכך שמסבירים לו שאין מפלצת מתחת למיטה. הפחד משכנע אותו יותר. ובתוך כולנו מסתתר עדיין אותו ילד קטן. סמלים שונים שמייצגים פחד ואימה חרוטים עמוק בתודעה שלנו, וכאשר משהו מפעיל אותם, הפחד מתעורר והגוף מגיב בהתאם.
משום כך הפחד הוא מתנה שנתן לנו הקב"ה. לא במקרה אנחנו מבקשים "ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת". למה לבקש פחד ואימה, ולא אור ואהבה? התשובה היא, שאור ואהבה הם דבר מצוין – אבל במקרים רבים הם פשוט יגרמו לאדם להישאר כפי שהוא. אם ה' אוהב אותי כפי שאני, למה להשתנות? אבל הפחד מנפץ את כל הביטחון, הגאווה והדעות הקדומות, מערער את מה שחשבנו לנכון – ובכך יוצר פתח ליצירה חדשה, לאמונות חדשות. אנשים לא מתעוררים מחלום נעים, אבל הם כן יתעוררו מחלום בלהות – שגורם להם לפקוח את עיניהם ולראות את המציאות.
בשבוע שעבר יצא לאור ספרי החדש, "בנפול תרדמה", שהעלילה שלו עוסקת בנושאים אלה. העולם הזה מרדים אותנו, מסיח את דעתנו מהאמת, גורם לנו לשקוע בחלומות שווא על עושר, כבוד ותענוגות. לפעמים צריך הלם קצר של פחד כדי לעורר אותנו מהתרדמה – אבל החכם עיניו בראשו, ויפקח אותן בלי לחכות לשעון המעורר.
(מטות מסעי תשפ"א)
