ארץ ישראל כולה, חייבת להיכבש

בשאלת כיבושה של א"י אין אנו זקוקים ל'אורים ותומים', התמונה בהירה ונהירה

לפחות על פי המקרא, החלטתו של משה ליישב חלק מן השבטים בעבר הירדן המזרחי התקבלה על ידו, ללא התייעצות עם הקב"ה, ויש בה שינוי מן התוכנית המקורית. משה אינו מסתיר את התוכנית המקורית שהרי הוא אומר להם: "ואם לא יעברו חלוצים אתכם, ונאחזו בתככם בארץ כנען".

משה רבנו, בזמן כל כך סמוך לכניסה לארץ, החל להנהיג את העם ב'הנהגה טבעית'. אופיו של המשא ומתן עם שני השבטים נטול סממנים של התערבות אלוקית ישירה כדוגמת הויכוח המר עם קורח ועדתו. לפנינו פוליטיקה ישראלית לאומית חדשה. ההעזה בקבלת החלטה זו אינה נופלת משבירת הלוחות שעליהם אמר לו הקב"ה- "יישר כוחך ששברת". בפרפרזה היה צריך גם כאן לומר לו – 'יישר כוחך שחילקת'. כיצד, אם כן, ניתן להבין את מסכת האירועים הנ"ל?

יושם לב, השטחים שנכבשו בעבר הירדן הם חלק מגבולות ההבטחה של האבות, המשתרעים מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. השטח הענק הזה מזומן לנו ומידת אחיזתנו בו משתנה מדור לדור והוא תלוי התנהלות של עם ישראל. לאחר ההסכמה עם שני השבטים, לא היו כאן 'חילופי שטחים' בין השטחים המקוריים בארץ כנען לבין השטחים בעבר הירדן המזרחי. 'הקלפים נטרפו מחדש' וארץ כנען כולה חולקה מחדש ליתר השבטים. זה העיקר, ארץ ישראל ממערב לירדן חייבת להיכבש כולה בלא תלות במספר השבטים הכובשים. בחובה לכבוש את הארץ לא חל שינוי בתוכנית המקורית.

פרק גדול לימדנו משה רבנו. בשאלת כיבושה של ארץ ישראל אין אנו זקוקים ל'אורים ותומים' ולא לרמזים אלוקיים, התמונה בהירה ונהירה. למשה לא הפריע עניין ההיאחזות מעבר לירדן שהרי גם שטחים אלו כלולים בהבטחה. משה חשש ובצדק כי המניע הכלכלי יכול להעיד חלילה על התנתקות מן הלאום, על התנהלות שבטית שיש בה כדי להטיל מורך בלב כל עם ישראל. משהוברר לו כי זה אינו המצב הוא עיגן את הסכמתו בכלי משפטי (=תנאי)  ובהפקדת  אלעזר ויהושע על  הביצוע.

יושם לב, לא 'יעיד ד' ביני ובינכם' אלא- "ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן-נון ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל". להנהגה הנבחרת יש את  הכלים  והסמכות לוודא כי תנאי ההסכם הפוליטי  ימולאו כלשונם. באנאלוגיה מתבקשת- הרצון של חלק מן העם להתנתק מחבלי מולדת יכול להעיד חלילה, לא על תפיסה ביטחונית אלא על תפיסה אמונית.

 להערות: hazutg@gmail.com

(מטות מסעי תשפ"א)