גוי אחד- בארץ

נראה כי הא-ל מעדיף את הפצת האור מארץ ישראל ברמה הלאומית, מלאום ללאום ולא ברמה הפרטית ו/או המשפחתית

"וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל ־ הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ". מה התכלית? המשך הפסוק, "ואעשך לגוי גדול..".

אברהם מתבקש לעזוב מסגרות כמו ארץ, משפחה ומולדת כדי לכונן מסגרת אחרת: גוי גדול. בתואר זה עם ישראל מכונה גם בהמשך במספר הזדמנויות, כמו: "וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ה' אֱ-לֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־ שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב". גם כאשר מבקש ה' לכלות את עם ישראל הוא מבטיח למשה: "וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל". גם לישמעאל מזרעו של אברהם הובטחה אותה הברכה: "וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֘ שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד… ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת־הַנַּ֔עַר וְהַחֲזִ֥יקִי אֶת־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ".

מה עניינו של גוי גדול זה? מדוע מהווה מסגרת זו במשמעות של לאום מושא לברכת ה' לאברהם, הגר ומשה? האם כל העניין הוא בהחלפת מסגרות מארגנות חיים במסגרות אחרות, כפי שמשתמע מפשטות הפסוק הפותח את פרשתנו? התשובה כמובן שלילית.  ברכת השם כוללת שני אלמנטים: ארץ וזרע. השילוב כולל את הארץ אשר אראך וגוי גדול! וכמאמר הפסוק מספר שמואל: "וּמִ֤י כְעַמְּךָ֙ כְּיִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ".

עם ישראל, הוא גוי שהשפעתו תלויה באיכות ישיבתו בארץ ישראל, שלא כמו ישמעאל הנשלח אל המדבר וכל שנותר בידו הוא גוי גדול! עם ישראל כגוי גדול אמור להגשים את ייעודו לא רק בישיבתו בארץ ישראל אלא ביכולתו להפיץ את האור הגדול. כיצד זה קורה?

"א"ר פנחס הכהן בר חמא אימתי עשה הקב"ה אברהם לגוי גדול כשיצאו ישראל ממצרים ובאו לסיני וקבלו את התורה והגיעו לא"י הביט בהם משה ואמר הרי הן עשויים כשם שהבטיח הקב"ה לזקן שנאמר ומי גוי גדול…" (במדבר רבה יא, ב).

מעתה ובכל המקרא, השיח של הא-ל עם נתיניו הוא בעיקר  ברמה הלאומית: "הֵ֛ן עֵ֥ד לְאוּמִּ֖ים נְתַתִּ֑יו נָגִ֥יד וּמְצַוֵּ֖ה לְאֻמִּֽים" (ישעיהו נה, ד), "וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ" (לך לך יז, טז), "יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ" (תולדות כז, יט).

מן ההיבט הפילוסופי, נראה כי הא-ל מעדיף את הפצת האור מארץ ישראל ברמה הלאומית, מלאום ללאום ולא ברמה הפרטית ו/או המשפחתית, כפי שאברהם עשה עד כה, הוא ושרה. ניתן להצביע אולי על שתי סיבות לכך:

האחת- ברמה הלאומית אין בחירה חופשית. ברמה זו התוכנית האלוקית ידועה ומוכתבת מראש. כאשר ברמה הפרטית, שבה קיימת בחירה חופשית נוצרת מציאות 'המתנגשת' עם התוכנית האלוקית, הא-ל 'פותח מגירה חדשה' מאין סוף המגירות שברשותו והוא מתערב במציאות באופן שהבחירה החופשית ברמת הפרט לא תיפגע.

השנייה- לאומים לא יכולים לבוא בטענה לא-ל בשל חוסר כשרון מולד בדומה לטענה של אדם פרטי. תמיד ניתן יהיה להצביע על עם ישראל כהוכחה הפוכה. יחסי הכוחות הרוחניים והכישרוניים בתוך האומות זהים. עם ישראל התפתח ככל העמים. התפתחותו טבעית ומתוארת לפרטיה בספרי בראשית ושמות. הבחירה בו לא היתה בשל הכשרונות שבו אלא בשל החלטת הא-ל ובשל הסכמת העם להיכנס לברית עם הא-ל: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך; ושמך הגדול והקדוש, עלינו קראת". אדרבא, אומות אחרות נוצרו והתפתחו לפנינו וזכו אף הן לברכת ה'.

נמצאנו למדים בלשון מטאפורית כי הא-ל חפץ להאיר על העולם בדרך של אבוקה ענקית היוצאת מציון ולא באמצעות מיסיונרים צדיקים הסובבים מעיר לעיר ומחזיקים נר קטן בידיהם.

(לך לך תשפ"ג)