מרדכי גרנביץ
דמיינו את האנשים שגם אם לא הכרתם כמעט, הרגשתם נוח לפנות אליהם כשהייתם זקוקים כי הם אכפתיים ונותנים הרגשה טובה
ושוב היו רגליי מוליכות אותי אל הסמטה הצרה ההיא לדירתו של ר' שמעון. ר' שמעון זה, מאז ראיתי פניו לראשונה לפני למעלה מעשרים שנה וטרם ידעתי שמו, משהו בו תפס אותי ומאז כל אימת שהייתי מגיע למאה שערים הייתי נכנס לבית הכנסת, אולי אוכל לראות עבודתו. הוא הלא איש קדוש, הבוכה בתפילותיו כבן המתחטא לפני אביו, אין לו שיג ושיח עם דברי הבל אחריהם רצים בני העולם, ספון הוא באותן ד' אמות שבין דירתו לבין בית המדרש, ואינו מביט בעולם הזה כלל.
שעת צהריים, בית המדרש ריק. ר' שמעון נשען על הבימה מרוכז. נגשתי עד אליו וקראתי בשמו. תכף הרים ראשו מן הדבר שהיה שקוע בו ופנה מבטו אלי בחיוך ובחיות ואיחל מה שאיחל. כשפניתי לילך החוצה עם בני- פנה הוא אלינו: "יש למטה מים חמים, תה וסוכר, אתם יודעים, כן? אפשר להכין ולשתות!" ולא פטרנו לשלום עד שווידא שהבנו היכן אפשר להכין תה מתוק וחם, או אז השיב ראשו אל ענייניו.
והתה הזה, זה מה שתופס אותי בסיפור.
לפני למעלה מעשור, פגשתי בשעת לילה אדם חשוב מאותה השכונה ובקשתי עזרה מסויימת. הוא חשש קצת והתנה את עזרתו בגיבוי של כמה אנשים. תכף כששמע שיש לי היכרות עם ר' שמעון אמר לי: "למה לא תדפוק אצלו ותבקש מה שדיברנו?" – "אבל שעת לילה", עניתי.
"אתה הרי יודע שהוא ישכב על הרצפה כדי לעזור למישהו"… השיב לי, וכך היה.
ר' שמעון אינו הנושא פה. אלא החיים הרוחניים.
רוחניות היא דבר נפוץ ומטבע עובר לסוחר. האדם מחפש את עצמו בבית המדרש ומחוצה לו. סדנאות ומורים רוחניים ושיטות וספרים, ומדפי הדור החדש בסטימצקי מלאים בחומר לקריאה. והאמת שזה מרתק, ומבורך. שלא אובן אחרת.
אלא מאי? אם רוחניות היא דבר שמנתק אותי, אם כבר לא נעים לבקש ממני משהו כי אני עסוק במסע הרוחני, זה אומר דרשני.
כשאני נקלע למקום מסויים וזקוק לאיזו עזרה, עם מי ארגיש נוח? למי אתקשר? *שם* זה נמצא.
הרב דסלר מעמיד את החיים הרוחניים על שאלה אחת מרכזית: האם אתה נוטל או נותן? זוהי ממש עמדה נפשית ולאו דוקא מעשה כזה או אחר.
כל עוד מה שמעסיק אותי זה רצוני לקחת- אני אמנם אחלה בנאדם, ואולי אני לומד המון, מחכים, מתקדם, וזה מדהים, אבל אם המרכז של כל זה הוא רק עיסוק עצמי במה שמאיר לי, זה כמו לאכול סטייק טוב. זה חשוב ונצרך לגוף ולנפש, אבל זה לאו דווקא תמיד משהו נאצל ונשגב…
התנועה קדימה מתרחשת בנקודות שבהן אני מצליח לתת מקום.
ונתינה, מהי נתינה? לפעמים זה להגיב לוואטסאפ… זה בפרגון פשוט, בלראות מישהו לרגע. במקומות הקטנים של התחשבות, של הקשבה כנה בלי ציניות. ככה פשוט. מה שמחזק בי את הרצון הזה- הוא הטוב.
אני חוזר לעצמי ואומר, המסע שלך לא מאפשר לך להקשיב למישהו, או להושיט יד לעזרה כי זה לא היה בלו"ז?…
דמיינו את האנשים שגם אם לא הכרתם כמעט, הרגשתם נוח לפנות אליהם כשהייתם זקוקים כי הם אכפתיים ונותנים הרגשה טובה. לפעמים הם נראים פשוטים וללא הילה קסומה, אבל הלב החי הזה שבקרבם, הוא ממש העניין.
התה למטה, יש סוכר…
(דברים תשפ"א)
