מרדכי גרנביץ
למרות שהוא בא רק להסתלבט, הלהט הפנימי של הברסלבים נגע בו, בלי ששיווקו לו שום דבר. האהבה שלהם הדביקה אותו
דוד הייסינער היה אדם עשיר שהתפרנס ברוסיה ממסחר בלתי לגאלי של דולרים וזהב. פעם הוא נתפס במוסקבה עם דולרים ונגזר עליו "שילוח" לכמה שנים, שזה אומר בעצם לעקור עם כל המשפחה ל'חור' רחוק שבו אתה תלוש מכל הסביבה המוכרת לך. לאיפה השילוח של ידידנו? ובכן, לאומן. שמעתם על העיר הזאת?…
עכשיו תראו, הבחור שלנו לא דתי ולא בכיוון, אבל מי לא אוהב בידור? הוא יודע שבאומן יש תיאטרון רציני בחינם: "תיאטרון ברסלב" (כלשונו), אנשים משונים, קופצים ורוקדים ויש להם מנהגים משונים, והוא בחור די לץ, אוהב לעשות חיים, ונראה לו נחמד להיכנס לשם…
הוא נכנס לבית הכנסת של החבר'ה האלו, ונהנה מאד מההצגה, עד כדי כך שהוא מגיע ל"שידור החוזר" וככה הוא נכנס מידי פעם כדי לצפות. אבל עם הזמן הסיפור של האנשים הללו מתחיל לגעת בלבו. הוא מתחיל לבוא בכל יום, להקשיב לשיחות, ללחישות, למנגינה. ולאט לאט הוא מבין שהחבר'ה הללו יוצאים בלילות אל הכפור הבלתי נתפס – כשהם חוזרים רק לפנות בוקר ל"קלויז" הלא הוא בית מדרשם, להתארגן לתפילה בעיניים בוערות.
צריך להבין את הרקע, ברוסיה יש זמנים שהקור הוא מינוס 52 מעלות… אם אתה מוציא את האף מהבית יש סיכוי שהוא יקפא וייפול. הרכבות שובתות, אף אדם נורמלי לא יוצא לעבודה, אבל בלילה… ביער שליד אומן יש תנועה. בין עצים קפואים ואגמים של קרח אפשר לראות את ר' ברוך געצ'ס זועק בקולי קולות לילה שלם כשהוא מתפתל מן הקור ומתנועע לכל הצדדים כדי שלא להפוך לנציב קרח. וכמו ר' ברוך יש עוד כמה ברסלבים שהלב שלהם בוער לקיים את עצת ה"התבודדות" של רבי נחמן בכל מזג אויר… ומנין להם לעניים מרודים כאלו מעילי פרווה ונעלים חמות?
ובכן, דוד שלנו, זה שבכלל הגיע בשביל ההצגה, קולט בדיוק עם מי יש לו עסק, הוא מתרשם מהרצינות שלהם, מזה שהם לא מחפשים כסף וכבוד, הוא רואה שגעגוע אמתי יוקד בקרבם, אז הוא מתחיל לספק להם מעילי פרווה ולבושים חמים כדי שיוכלו לצאת ל"פעלד" בלי להינזק ממזג האויר.
ברבות הזמן הוא הולך איתם לציון של רבם והסובבים מעידים כי הוא בוכה כמו תינוק ומשנה אורחותיו מן הקצה אל הקצה.
החסיד ר' לוי יצחק בנדר שעלה ארצה סיפר כי עוד נפגש עם אותו דוד, שמ'צופה' בתאטרון – הפך לחלק ממנו. עד כי מצא את מותו בימי השואה. (עפ"י שיחותיו שבספרים "דיבורי אמונה", ו"שיח שרפי קודש").
***
חינוך הוא נושא בוער. ספרים והדרכות ומחקרים וסטטיסטיקות, זה לא פשוט. אין הרי מתכון מדויק איך להגיב לכל סיטואציה, כמה ללחוץ וכמה לשחרר, זה לא עוגה, ואפילו עוגה לפעמים יוצאת לא משהו…
פעם שמעתי מהרב יהושע שפירא משפט שקנה אותי, אני לא בטוח אם אני מדייק מילה במילה אבל הרעיון היה ש'אהבה זה דבר מדבק'.
***
כמובן שזה לא במקום הלימוד וההעמקה בנושא, אני רק מעורר עוד נקודה: אפילו דוד הייסינער, שבא רק להסתלבט, הלהט הפנימי נגע בו, בלי ששיווקו לו שום דבר. האהבה הזאת שלהם הדביקה אותו. לא היתה להם שיטה איך "למכור" עבודת השם, הם פשוט היו הם, והם עשו את זה עם כל הלב…
חג אהבה שמייח!
(ואתחנן תשפ"א)
