מרדכי גרנביץלפני כשמונה שנים, הייתי בעיצומו של ביסוס פרוייקט חינוכי שנמצא מעבר לקו הירוק. למען גיוס משאבים לעניין, היה לי גב מכמה רבנים דתיים לאומיים, ולאחר מאמצים רבים גם מרבני העדה החרדית. אולם ראיתי שישנם יהודים ליטאים, שלא ממש מתפעלים מאלו או מאלו. והבנתי, שאם אני רוצה שיירתמו, עלי לקבל גב מפורש מגדולים ליטאיים.
באותה תקופה המתיחות בעולם הליטאי לא הייתה בסקלות שזה הגיע בהמשך, לפחות לא 'על השולחן'. רציתי להיכנס לר' שמואל אויירבך. דברתי עם חבר טוב ובקשתי שיעזור לי להיכנס, ואכן נקבעה לי פגישה. לא אשכח שאמר לי "זה מיותר, אתה מגיע כ'מתנחל' ומנסה לגייס את הגב שלו. נס אם תצא משם בלי צעקות, אבל כיון שאנחנו חברים וביקשת, אז עשיתי זאת"
לא הייתי בקיא בפוליטיקות מגזריות ובאתי בפשטות גמורה איך שאני, וממוקד מטרה. כדרכי, מעולם האמנתי במפגש ישיר בין אדם לאדם…
נכנסתי לר' שמואל, זה היה חדש לי מאד, המציאות של גדול מפורסם שגר בדירה קטנה בתוך הישיבה. שולחן מלא בעשרות ספרים מבולגנים. מראהו מרושל ונטול גינונים. התיישבתי והחלתי לספר את דברי. הוא התעניין, שאל שאלות, וראיתי עדיין את ההיסוס. אבל הגעתי מוכן. הוצאתי מכתב של גדול שהוא מכיר, שמספר לו עלי ש"ביודעו ומכירו קאמינא", (אגב, גם אותו גדול הגיב לי שאין לזה צ'אנס אבל מחמת שביקשתי הוא יכתוב) ואח"כ הראיתי לו בנוסף מה שכתבו רבני העדה החרדית.
"נו… בשבילם גם אני שייגעץ"… צחק. "אני אוסיף כמה מילים על גבי המכתב שלהם".
העזתי פני, ואמרתי "זה לא יעזור לי. יש פוליטיקות בכל מקום. אני צריך מכתב בפני עצמו".
הוא מיד ביקש מהגבאי דף רשמי. וכתב מכתב חם. הוא לא שחררני טרם ששאל שאלות מתעניינות, וכ"נציג הסרוגים" בחדרו, הזכיר בפני בערגה את הימים שהיה מגיע עם אביו למערת המכפלה בעשי"ת. וביקש בשם מלא למסור ד"ש למי שליווה אותם בביקורים אלו.
יצאתי מופתע מהפער בין החביבות, והענייניות, לבין מה שמספרים…
אך בזה לא תם העניין. כעבור שנה, התקשר אלי הגבאי, ושואל אם עדיין אני עוסק באותו ענין. משעניתי בחיוב אמר לי שראש הישיבה קורא לי…
נסעתי אליו, והוא נותן לי צ'ק של 38000 שח…
מעולם לא חשב שאני הולך בדרכו, ושיצא לו משהו מלעזור לי, מה גם שלא נתבקש לסייע…
*****
בשבת האחרונה נפטר הרה"ג שמואל אוירבך זצ"ל. הציבור שמע עליו בהקשרים עגומים של הפגנות וקיצוניות אידאולוגית.
אחר הסתלקותו, טוב יותר לזכור את הדברים הטובים, את הנקודות האנושיות שהיו בת"ח מופלג, שהיה כאבא לאלפי תלמידים מזה שנים.
המפגש לימד אותי, כמה בין אדם לאדם אפשר ליצור חיבור ולדבר על דברים למרות ה"טייטל" השונה. רוב המחלוקות מתרחשות בזירה מרוחקת, בשם אידאלים ומאחורי מיקרופונים. כשעיניים פוגשות עיניים קורה משהו עמוק יותר מאשר ההיאחזות העיקשת ב"דעה" או עמדה כלשהי.
לפני כמה שנים בערב פסח, הסתפרה בת משפחה של חברי, וכל כך לא אהבה את התספורת עד כי נסגרה בחדרה בעצבות ומאנה לצאת.
בסוף תפילת ליל החג ניגש אביה ללחוץ יד לר' שמואל, כשהאחרון שואל אותו מדוע נפלו פניו. הוא סיפר לו כי בתו סגורה בחדר בעקבות תספורת לא מוצלחת, ונעכרה אווירת החג כיון שהיא לא תצא לליל הסדר. ר' שמואל פטרו בברכת "חג שמח".
לאחר כרבע שעה דפיקות בדלת, ולהפתעת כולם, בפתח ר' שמואל, מבקש להיכנס לחדרה של הבת. האמא רצה בבהלה לקרוא לבתה, שראש הישיבה הקשיש מחפש אותה. היא יצאה מבויישת אל הדלת, ור' שמואל אומר לה בהפתעה, שהיא נראית מאד יפה! ובוודאי תמצא חתן בקרוב.
למותר לציין שפניה נהרו והיא ישבה אל השולחן עם משפחתה שמחה וטובת לב. את הסיפור שמעתי מבעל המעשה.
(כי תשא תשעח)
