הנוסחה המושלמת להעברת ביקורת

מחשבות על נאום התוכחה של משה…

"אנו מעדיפים מחמאה כוזבת על ביקורת כנה" (פלאוטוס).

אדם שאל את חברו – "מה ההבדל בין ביקורת בונה לביקורת הורסת?", ענה חברו: "ביקורת בונה היא כשאני אומר אותה לשני, וביקורת הורסת זו ביקורת שנאמרת לי…"

ביקורת בונה – יש כזה דבר?

בפרשה שלנו משה חוזר ומסכם בעל פה את מה שנאמר בכתב.
בנוסף לכך, הוא מוכיח את העם ומזכיר לו את כל הנפילות הרוחניות שלו במסע שנמשך 40 שנה במדבר, ומבקש שלא ינהגו כך אחרי לכתו.

לכולנו קשה לשמוע דברי ביקורת.
איש מאתנו לא אוהב את הצלילים שלה בשום מצב, גם אם היא מוצדקת.

מהי באמת הנוסחה של התורה להעברת ביקורת שהיא גם יעילה ובונה וגם כזו שתתקבל באהבה?

מה עושים עם כעס כלפי אחר? האם מוכיחים אותו? זהו חומר נפץ ביחסים… לא מדברים? מתפוצצים מבפנים…
אז איך מתמודדים?
זו שאלה חשובה!
אנו שרויים עדיין, כמו בשנה שעברה, בתקופה מאתגרת של מגיפה מסתורית המשתוללת בעולם וכל החכמים והמלומדים נבוכים ותוהים כיצד להיחלץ ממנה.
כמו כן, אנו נמצאים בימים אלה בתקופת "בין המיצרים", לזכר חורבן הבית שהתרחש בגלל שנאת חינם.
הרוחות סוערות מסביב, יש התלהמויות גדולות ופילוגים בעם. אנו בעד הנגד ונגד הבעד. ואולי בכלל זוהי המגיפה האמיתית?
אולי נבין סוף סוף שרק אהבה מביאה אהבה?
אולי נשנה את התדר ואז הכל יסתדר?
השינוי יתחיל מכל אחד ואחת מאיתנו.
במחשבה, בדיבור ובמעשה.
"כל ישראל ערבים זה לזה", עם ישראל הוא גוף אחד מאוחד, וכל אחד נושא אחריות כלפי חברו, ולכן, אם ביכולתו להשפיע על זולתו והוא נמנע מלעשות זאת- הוא עצמו נחשב אשם במעשה שלו.

הפרשנים מציינים שני דברים חשובים:
האחד- עיתוי העברת הביקורת,
והשני- הסגנון והנימה בה היא נאמרת.
התוכחה אינה באה להשפיל או לפגוע באדם החוטא, אלא לרומם אותו למדרגה גבוהה יותר.

(מתוך ספרי: "פרשת דרכים", עמ' 291).

(דברים תשפ"א)