האם חובה על הסב ללמד תורה את נכדיו?

 

יש מקום להשקעה מיוחדת בהעברת התורה מן הסב אל הנכד

מעמד הר סיני הוא מכונן: לא רק את תוכן התורה והמצוות יש לזכור, כי אם את המעמד עצמו.

"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ […] וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ .י יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּחֹרֵב […] אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל-הַיָּמִים […] וְאֶת-בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן".

מסמיכות הפסוקים שבין "והודעתם לבניך ולבני בניך" לבין "יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב", למדו חז"ל הלכות שונות, שבבסיסן ההשוואה בין לימוד תורה לבין מעמד הר סיני.

דיון מיוחד יש בקידושין ל ע"א בשאלת החובה ללמד את בני הבנים, את הנכדים. לכאורה, אין חובה כזו, ואם כך "ומה אני מקיים "והודעתם לבניך ולבני בניך" ?לומר לך: שכל המלמד את בנו תורה — מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו, עד סוף כל הדורות". עצם העברת התורה לחוליה הבאה בשרשרת, יוצרת את האפשרות להמשך ולדורות הבאים.

ר' יהושע בן לוי קורא את הדברים כמתייחסים לנכד דוקא: "אמר ריב"ל: כל המלמד את בן בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר: והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה [וסמוך לו]: יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב".

כאן מביאה הגמרא סיפורים על ת"ח שעשו מאמצים מיוחדים ללמד את נכדיהם תורה: "רבי חייא בר אבא פגש את ריב"ל, שהיה מטיל בד פשוט על ראשו, ומביא את התינוק לבית הכנסת, אמר לו: מה כל זה? (החיפזון). אמר לו: האם קטן בעיניך זה שכתוב "והודעתם לבניך (ולבני בניך)", וסמוך לו "יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב"? מכאן ואילך, רבי חייא בר אבא לא היה טועם בשר, עד שהיה מלמד מקרא לתינוק ומוסיף. רבה בר רב הונא לא היה טועם בשר, עד שהיה מביא את התינוק לבית המדרש" (מובא בתרגום שלי).

לימוד התורה את הבן הוא חובה יסודית של האב. הקשר בין סב לנכד נמצא במקום אחר: זהו לא קשר של חובה, אלא של זכות. ריב"ל מלמד אותנו שאל לנו לקחת את הזכות הזו כמובנת מאליה, ויש כאן מקום להשקעה מיוחדת בהעברת התורה מן הסב אל הנכד. מדוע ההשוואה למעמד הר סיני? אולי משום שאנחנו רוצים שמתן וקבלת התורה לא יהיו רק מתוך המקום של החובה, אלא גם מתוך קשר שיש בו תחושת זכות, וחסד גדול. ממש כמו קשר בין סבתא וסבא לנכדיהם.

(ואתחנן תשפ"א)