מרדכי גרנביץפעם חבר שלי היה בטיול והתפתח ויכוח בעניין הקרנת סרטים בנסיעה. שני אנשים שזה לא התאים להשקפתם הסתירו את המסך – ואתם יכולים לדמיין איך הטונים עלו. הנסיעה עברה כך וסרט לא היה. החבר שלי, שכעס מאד, כתב על כך ברשת כשהוא מפרט על שני ה"חרדים"… מה שנהיה שם בתגובות היה שרשור של כעס ומרמור ובהכללה גורפת ביחס לציבור המדובר. לאחר זמן הזדמנה לנו שיחה וליבנו ביחד את מה שהיה שם. הרי, אין חולק שההתנהגות לא היתה ראויה ודורשת טיפול (כמו עדכון חברת ההסעות, חידוד הנהלים ותאומי ציפיות). אבל, אבל גדול, ברגע שאני כותב ככה מתוך הכעס, אני עלול להיות חלק ממעגל קסמים שרק מרבה שנאה ורוע בעולם.
מה הכוונה? אנשים (פרטיים) התנהגו בצורה לא מתחשבת, שאינה משקפת דרך ארץ פשוטה ושיח נורמלי, אז כדאי לבחון: מה יצא ממה שאני עושה? אם זה ירבה דרך ארץ ושיח בריא שהיו כל כך חסרים פה- אז זה ממש נפלא, אבל אם התגובה שבחרתי רק תרבה שנאה ופירוד, אז אולי הצטרפתי בדיוק אל אותו 'כדור שלג' והגדלתי אותו…
אם מפריעה לי התנהגות כזאת אולי עדיף שאחפש איפה אפשר להרבות בטוב ובעידוד שיח בריא בין אנשים ממקומות שונים, שם אני יכול לייצר תגובה אמתית כנגד מה שראיתי. (יודגש שזה לא במקום לעשות מה שצריך לעתים בזמן אמת – איזון. אני מדבר על עמדה נפשית, על מה שנעשה מתוך אמוציות ולא מועיל).
הרע הוא מסוכן בעיקר כי הוא שואב אותנו, כמו שניטשה כתב: מי שנלחם במפלצות חייב להיזהר שלא יהפוך לאחת…
פעם, בהופעה של זמר שאני אוהב, הוא שילהב את הקהל בצעקות נגד ראש הממשלה. זה אולי אנושי ובסדר, אבל חשבתי לעצמי, שאם הטענה היא שהוא מפלג (כך טענו שם), לא עדיף להשקיע את האנרגיה בפעולות למען אחדות – במקום לצעוק צעקות בגנותו של מישהו?…
ביחסים בין אישיים זה הכי קשה. לפעמים אתה נפגע ממישהו. ואז אתה "נרתם" לרגשות השליליים, למה לא קצת לרכל או להכאיב לו? הכל כמובן עטוף בהסברים של צדק, אבל אם אהיה אמתי עם עצמי אגלה שלפעמים זה פשוט הר געש של מידות ודחפים… מה עם לנסות לפתור את זה? וגם אם לא ניתן, אני יכול לפחות לבחור לבקש טוב באמת. לא להיגרר ל'מעגל' השליליות. בזמן אמת זה לא קל. מה נכון לעשות ומה לא, צריך ממש תפילה ובקשת דיוק, כי יש הרבה 'נגיעות'. אבל עמדה שיש בה עין טובה וחמלה היא יותר אמתית ויותר בריאה.
בנ"י לא יכולים לשתות מים מרים, "א"ר לוי: …'כי מרים הם' הדור היה מר במעשיו".
אני מבין מזה שאם יש משהו שגורם לי מרמור, חשוב שאתבונן פנימה אל המרירות שלי, ואותה אנסה לתקן במקום להעצים…
(בשלח תשפ)
