מהו המקום בו נפגשים עם הקב"ה?

התודעה הציבורית שלעתים נשמעת כי "המקום הקדוש ביותר לעם היהודי הוא הכותל המערבי" מחייבת התנערות

"לשכנו תדרשו ובאת שמה" – דברים מפורשים ועוצמתיים. כתב על כך רמב"ן: "שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית א-להי יעקב". הוא אף הביא את דברי הספרי: "תדרשו, דרוש על פי הנביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא…". נצטווינו, אפוא, על פי התורה לדרוש את המקום המיוחד של עבודת ה'. רמב"ן אף נאמן לשיטתו, וכתב בפירושו כי המגפה שהייתה בימי דוד נבעה מאי-קיומה של המצווה.

כיצד דורשים את המקום אשר יבחר ה'? הדבר נעשה מעגלים מעגלים. העולים כהלכה להר הבית, בטבילה, בקדושה ובטהרה, אינם עושים זאת כדי לבטא כיבוש לאומי, או כדי להילחם על התודעה. אלו בוודאי תוצאות לוואי מבורכות, אולם לא זה יסוד העלייה. יסוד העלייה הוא דרישת המקום המיוחד שאיווה ה' למשכן לו, התשוקה ליראות את פני ה', ולהתוועד ככל שניתן עם השראת שכינה. הם כמובן נמנעים מלהיכנס למקומות האסורים, והם כמובן לא נמנעים מלעלות למחנה לוויה בדרכים הראויות לעשות כן. לא זו בלבד, אלא שמעבר להכנות ההלכתיות, לטבילה, ללבוש המיוחד, לכובד הראש ויראת השמיים, מדובר גם בהכנות מוסריות עמוקות: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה".

הנמנעים מלעלות כהלכה להר הבית אינם מונעים את עצמם מלדרוש את מקום ה'. הם עושים זאת ממרחק, ובדרכים שונות: יש שהקימו קבוצות לימוד לעיסוק בהלכות הקודש והמקדש; יש הסובבים את השערים במועדים שונים בשנה, ומבטאים בכך את שאיפתם לעלות ואת עצירתם בפני השערים, מפני שהם סבורים שההלכה אינה מתירה עליה זו; יש שבאים באופן קבוע לכותל המערבי, ומכוונים את גופם כלפי מקום המקדש, ובכך פועלים לעשות כך; ויש המקימים חבורות של עשיית צדקה ומשפט לקידום העלייה אל הקודש בדרך זו. הצד השווה של כל הקבוצות כולן הוא ההבנה העמוקה כי בד בבד עם יסוד האמונה המופשטת שלריבונו של עולם אין גוף ואין דמות גוף, ואין הוא מוגבל למקום אחד כלשהו – נצטווינו להתוועד עימו במקום אחד בלבד, לדרוש את המקום הזה, ולהביא לשם את המיטב שבתוכנו. זה אכן פלא גדול, וכבר שלמה המלך אמר זאת בהקמת המקדש: "כי האמנם ישב א-להים על הארץ? הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה אשר בניתי!".

ייענה כל אחד לתביעת המפגש הממשי עם הקב"ה על פי דרכו, ובלבד שתודעת המקום אשר יבחר ה' לא תסור מאתנו. ריצת הצנחנים דרך הר הבית לכותל, ובכלל – התודעה הציבורית שלעתים נשמעת כי "המקום הקדוש ביותר לעם היהודי הוא הכותל המערבי" מחייבת התנערות, ושיבה ליסוד הגדול של המקום המקודש העליון שהוא קודש הקודשים שעל הר הבית, וכל המעגלים הסובבים אותו.

(ראה תשפ"א)