
על פי היהדות מקור התחושה אינו בעולם הטבע אלא מחוצה לו
לאדם, מצד אחד, תחושת חירות וחופש מוחלטים ומצד שני, כאשר הוא מתבונן על המציאות, על הטבע, הוא מגלה כי תחושת הבחירה החופשית שלו היא בסך הכל אילוזיה. הוא לא יכול לעוף כמו ציפור למרות שהיה מאוד רוצה בכך. כיצד חז"ל מסבירים סתירה תחושתית זו? הבבלי במסכת שבת (קט, א) קובע כי הנפש "בת חורין".
האדם נמצא בין שני עולמות. עולם המציאות הכפוף לכל סוגי הדטרמיניזם ועולם הנפשות שבהם שורר חוק הבחירה החופשית. זהו תיאור מורכב מאוד של מציאות חיינו. קשה עד מאוד להבין הבנה אמיתית מהי בחירה חופשית, בשל הצורך באמונה כי אנחנו גם חלק מעולם הנפשות המהווה חידה בפני עצמה.
זרמים שונים בפילוסופיה התעמתו עם הגישה המורכבת זו וקבעו קביעות שונות שלא ממש הקלו עבורנו את ההבנה. היו שקבעו כי אין ממש חוקים בעולם (הגישה הפאגנית) ולמעשה לאבנים יש בחירה חופשית דומה לזו של האדם. הפוזיטיביזם טען שיש טעות בתחושת הבחירה החופשית ולמעשה כל המציאות כולה, כולל האדם על כל חלקיו, כפופים באופן מוחלט לחוקי עולם הטבע. שפינוזה ייחס תחושה זו לאלוקות, אלא שהאלוקות, לדבריו, הינה חלק מעולם הטבע לכן אין בעצם חירות אמיתית לאף יצור.
על פי היהדות מקור התחושה אינו בעולם הטבע אלא מחוצה לו. כאן מגיע יסוד של אמונה בקיומה של הנשמה. ללא יסוד זה אין מה להמשיך בדיון. מי שאכן מאמין בכך, מבין כי החירות של הנשמה מקורה בריבונו של עולם במסלול ייחודי החורג מעולם הטבע. הואיל ולא-ל יש בחירה חופשית מוחלטת, הוא העניק חלק מיכולת זו לאדם (חלק אלוק ממעל). הבחירה החופשית בסגנון היהודי מהווה, לפי זה, התחברות אל ישות שהיא מחוץ לעולם הטבע.
כאשר הא-ל מעניק לנו יכולת מופלאה שכזו הוא בעצם מעניק לנו משהו ממהותו, אם אפשר להתבטא כך. ההתדבקות במידותיו (ויק"ר כה, ג):"….אלא הלך בדרכיו והתדבק במידותיו…", כוללת גם את זכות הבחירה החופשית.
תמונה מורכבת זו מודה בקיומו של דטרמניזם מכל הסוגים. אנחנו פועלים בתוך עולם הטבע וכפופים לחוקיו בדיוק כמו כל היצורים החיים בתוך המציאות הטבעית. במציאות זו אין לנו בחירה חופשית, אנחנו לא יכולים לפעול נגד חוקי עולם הפיזיקה או הביולוגיה. אבל…..בתוך עולם קשיח זה יש בחירה חופשית שאינה נוגדת את חוקי עולם הטבע אך היא יכולה להיות בסתירה עם חוקי עולם המוסר. שם נמצאת הבחירה החופשית שמקורה נשמתי/אלוקי כאמור.
(ראה תשפ"א)
