הטיפ שיהפוך אתכם לעשירים

דרשה מפורסמת על המילים 'עשר תעשר', היא הדרשה "עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר".

הבבלי (תענית ט ע"א), מביא דרשה זו בהקשר סיפורי:

(בתרגום לעברית) "ר' יוחנן פגש את בנו הצעיר של ר' לקיש. אמר ליה: אמור לי פסוקיך! – אמר ליה: עשר תעשר. אמר ליה (התינוק לר' יוחנן): ומאי עשר תעשר? – אמר ליה (ר' יוחנן): עשר בשביל שתתעשר. אמר ליה: מניין לך?- אמר ליה: לך, נסה. אמר ליה: האם מותר לנסות את הקב"ה? והרי כתוב "לא תנסו את ה'". אמר ליה: כך אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג, י) […] אמר לו התינוק – אם הייתי מגיע לאותו הפסוק, לא הייתי צריך אותך ואת הושעיא רבך".

הסיפור נפתח בפסוק שאליו הגיע הילד בלימודו, ומסתיים בפסוק שאליו עדיין לא הגיע הילד בלימודו. לו היה הילד מגיע עד לפסוק הנוסף, היה מבין בעצמו לא רק את דברי ר' הושעיא, המוכיחים כי מותר לנסות ולבחון את ה' על הבטחתו בעניין המעשרות, אלא גם את דברי ר' יוחנן הדורש את 'עשר תעשר', כ 'עשר בשביל שתתעשר', שהרי הבטחה זו מצויה גם היא בפסוק.

בספרות חז"ל תינוקות של בית רבן, משמשים לעתים כמעין חוזי עתיד – באמצעות הפסוקים שבפיהם. הפסוקים הם לכאורה מקריים והתינוק האומר אותם לא מתכוון במודע למשהו מסוים, אך דבריו יתפרשו כאות משמיים, שכן התינוק הוא צינור נקי וחסר פניות. אלא, שהילד בסיפור שלנו לא מבטא קול של נבואה או גזירת גורל, אלא קול של חכמה. הוא מבקש לדעת מה הפירוש, מבקש הוכחות, ולבסוף אף עונה בחריפות לר' יוחנן. הוא אומר לנו שהכל כבר רמוז בפסוקים, אבל לאו דוקא באופן המיסטי-נבואי, אלא פשוט בכוח היכולת לקרוא, להבין ולפרש אותם.

ואולי יש כאן אמירה גם על הבטחת ההתעשרות שבמעשרות: במבט ראשון, יש כאן הבטחה מיסטית-ניסית. אבל במבט שני, יש כאן חכמה. שהרי הבאת המעשרות אל בית ה', מבטאת את התפיסה שכל הרכוש שייך לה', שלו הארץ ומלואה. ומי שחי את חייו בתודעה הזו, ומיישם אותה ביחס לרכושו שלו, הופך את עצמו ואת רכושו לחלק מן הביטוי של השפע והברכה בעולם.

(ראה תשפ"א)