כיצד משמרים את אמון הציבור?

בשנים האחרונות חלה ירידה דרמטית ב'מדד אמון הציבור' במערכת המשפט. זוהי בעיה קשה המסכנת את אושיותיה של חברה מתוקנת.

מטבע מהותה של מערכת שפיטה ואכיפה שהיא אינה נזקקת להסכמה של מתדייניה. אולם כמערכת ציבורית, אחד ממקורות כוחה ומעמדה הוא 'אמון הציבור', ביושרה, בענייניותה ובחתירתה לעשיית צדק. בעלי דין יתקשו לקבל פסיקה לחובתם אם הם אינם משוכנעים שהשיקול היחיד שהנחה את מערכת המשפט בעניינם הוא עשיית צדק.

מה גרם לשחיקה במעמדה של מערכת המשפט? יש המבקשים לתלות זאת בביקורת שמוטחת במערכת המשפט, חדשים לבקרים, מקרב בעלי ענין, שהחלטות מערכת המשפט אינן תואמות את האינטרסים שלהם או את תפיסת עולמם. לדעתם הביקורת אינה  מוצדקת ומערערת את מעמד מערכת המשפט. מצד שני, למבקרים, ישנן טענות כבדות משקל כלפי ההתנהלות של המערכת. כלפי אנשים מתוך המערכת שלא נותנים דוגמה אישית בהתנהלותם, כלפי התנהלות מערכת התביעה שנראית להם כ'אכיפה בררנית', כלפי כניסה של מערכת המשפט לתחומים שאמורים להיות בסמכותה הבלעדית של הרשות המחוקקת, ביקורת על אי הנכונות של מערכת המשפט לקבל ביקורת ולהשתפר, וכן בעירוב שיקולים הנובעים מהשקפת עולם, שאינה מקובלת על חלקים גדולים בציבור, לתוך שיקולי השפיטה.

בפרשתנו משרטטת התורה את המתווה להקמת מערכת משפט תורנית. בין היתר, היא מתווה את הדרך כיצד עליה להתנהל כדי שלא תאבד את 'אמון הציבור'. "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו'. ושפטו את העם משפט צדק. וגו'. צדק צדק תרדוף וגו'" (דברים טז יח-כ).

הניסוח המיוחד של התורה במינוי השופטים – 'תתן לך' מעלה את השאלה: "קשה, 'שופטים ושוטרים תשים עליך' הוה ליה למימר? (היה לו לומר א.ש.), כמו: 'שום תשים עליך מלך'?" (השל"ה כאן, תורה אור). שכן מדובר על מינוי של שופטים על הציבור בדומה למינוי המלך?

המדרש לומד מכך שהשופט עצמו צריך 'לקשוט עצמו תחילה' ולהוות דוגמה אישית בהתנהלות שלו כלפי הנושאים בהם הוא דן: "צריך שיהיו השופטים בעלי זרוע במעשים טובים, שכך עשה משה: 'ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל' (שמות יח כה) – בתורה ובמעשים טובים ובגבורה. וצריך שיהיו נקיים מכל משפט! שלא יהא לאדם פתחון פה עליהם! כמשה שאמר לישראל: 'לא חמור אחד מהם נשאתי' (במדבר טז טו), ושמואל וכו'. הוי אומר שופטים ושוטרים שלא יהא בהם דבר של פסולות!" (תנחומא שופטים ג).

המדרש למד משינוי לשון הפסוק 'תתן לך' שהתורה מצווה על הדיין לנהל את עצמו על פי הדין לפני שהוא דן אחרים: "שהוא אזהרה לדיין! ש'שופטים ושוטרים תתן לך' בעצמך! ואח"כ תהיה שופט בכל שעריך! על דרך 'קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים'" (עץ יוסף, תנחומא שם). בדרך זו גם ישמר אמון הציבור במערכת, כפי שמספר המדרש שם בהמשך (מתורגם): מעשה ברבי חנינא שענפי האילן שבשדהו צמחו לתוך שדה אחר, אבל איש לא תבע אותו על כך. יום אחד בא לפניו לדין אדם אחד שענפי אילנו של חברו צומחים לתוך שדהו. ודחה את דינו למחרת! התובע התלונן: בד"כ הנך פוסק מיד ואותי אתה דוחה למחר?!

רבי חנינא, שהבין כי עליו לתת דוגמה בהתנהלותו לגבי העץ שבשדהו, שלח מיד פועלים לקצוץ אותו. למחרת התקיים הדיון. רבי חנינא פסק שצריך לקצוץ את העץ הפולשני. ענה לו בעל העץ: ומה עם העץ שלך?! ענה לו רבי חנינא, אדרבא, צא וראה את שלי וכך עשה לשלך! מיד הלך ועשה כן!' מסיים המדרש: "לפיכך כתיב: 'שופטים ושוטרים' שלא יהא בשופט דבר של פסולת" (שם, עי' גם בבא בתרא ס א). זוהי סיבה נוספת להתגעגע ולהתפלל מקירות הלב: "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה".

(שופטים תשפ"א)