האדם, באשר הוא, מצוי במאבק מתמיד בכל הזירות. אויב ומלחמה הם מושגי יסוד ביהדות לתיאור מצבו הקוגנטיבי של האדם במציאות בה הוא חי, והם מהווים מושגי מפתח מופשטים מצד אחד וקונקרטיים מצד שני. הם קיימים בכל המסגרות מן היחיד ועד האומה. לא מצאנו בתורה סלידה ממלחמה באשר היא, אדרבא, הפסוק הפותח בפרשתנו מורה לנו כיצד נצליח במלחמה זו.
מלחמה אינה התכלית אלא הנצחון. יתר על כך, מפרשתנו אנו למדים כי המלחמה הינה עוד כלי או מכשיר בידי הא-ל 'לומר את דבריו' בהיותו גם שר ההיסטוריה וגם שר המלחמות. מאידך גיסא, גם בעולמו של האדם, המלחמה אינה אלא כלי להשגת ניצחון על אויביו, יהיו אשר יהיו.
על רקע הרחבה קונספטואלית זו, ניתן אולי להבין מעט מדברי הרב קוק זצ"ל ב'אורות מלחמה': "כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כוח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו". הרב זצ"ל קושר באופן ישיר את המלחמות הגדולות בעולם לתחיית האומה העברית.
משפט זה הוביל רבים וטובים לתקוף את הרב בחריפות. אנסה בכוחי הדל להסביר את כוונתו. ההתקפה עליו מתבססת על ההבנה שבדבריו הוא לכאורה מציע אידיאליזציה של מצב המלחמה. כביכול, מיליוני גויים מתו במלחמות כדי שנוכל לחדש את לאומיותנו! זוהי הבנה שגויה של דבריו ואי הכרה מוחלטת ביחסו לגויים.
הרב זצ"ל מבטא רעיון פילוסופי עמוק. מלחמות קורות בעולם בשל הבחירה החופשית של בני אדם. זוהי, כפי שאנו יודעים מן ההיסטוריה, תמיד תהיה תוצאה של שגיאה מנהיגותית או רצון של עריצים וכדומה. במישור האלוקי, הקב"ה כביכול 'מתלבש' על המלחמות שאינן מתרחשות בעטיו כדי ליישם את יעדיו הוא, את התוכנית האלוקית. יתר על כך, מן המקרא כולו אנו למדים שזוהי 'שפתו' של הא-ל לדבר עם אומות. ראו את ספר שופטים לדוגמה.
ומה היה קורה אילולא פרצה מלחמה? כיצד היתה התוכנית האלוקית מיושמת? לאלוקים פתרונים! המלחמה היא רק 'תוכנית מגירה' אחת מאין ספור תוכניות המופעלות כתגובה לבחירת האדם. לכל תגובה אפשרית קיימת מגירה מוכנה. התוכן של המגירה אינו נוצר בדור של המלחמה. אין מדובר על דטרמניזם מיידי בדומה למה שקורה בעולם הטבע, אלא בדטרמניזם היסטורי, ארוך, מפותל, ובעיקר בעלי שורשים קדומים מאוד ובלתי מזוהים בדרך כלל.
(כי תצא תשפ"א)