הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)המלחמה שאנו מצויים בעיצומה נפתחה בהפתעה גמורה. ההפתעה שיקפה תהליכי שחיקה מתמשכים שחלו בהרתעה ובמרכיבים נוספים בביטחון הלאומי. בשנים האחרונות, במקום להרתיע את האויב – נרתענו ממנו ונמנענו מלהתחכך בו. חתרנו להכלה במקום להכרעה. ניהלנו סבבים של הכאת האויב, אך לא חתרנו לניצחון ולהכרעה מוחלטת. ויתרנו על כלים שעשויים היו לספק התרעה, והתעלמנו מתוך יוהרה מסימנים מעידים שלא תאמו לאג'נדות ולקונספציות. ניכר שזו לא היתה רק "הפתעה מצבית" – שהופתענו כי אויבנו יצרו את התנאים לפעול כאשר כוחותינו לא היו ערוכים ומוכנים, זו היתה "הפתעה בסיסית" – שנבעה מאי הבנת התפיסה המנטלית של האויב, וחוסר היכולת לפרש את כוונותיו, שהביאה למסקנה ש"החמאס מורתע" ומבקש שקט וצמיחה כלכלית לאנשיו, ולכן אין צורך להיערך למתקפה שלו.
אולם, ההפתעה הייתה כפולה ומכופלת: היא פרצה בתאריך שבו ביקשו לציין חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים – מלחמה שפרצה בהפתעה גדולה, תוך כדי הונאה של הסורים והמצרים. מדי "יום השנה למלחמה" עלתה בציבור השאלה הטראומטית: האם הופקו הלקחים מן המלחמה ההיא, והאם במצבנו הנוכחי תיתכן הפתעה מסוג זה?
בערב שמחת תורה תשפ"ד קבעו כמה בכירים במערכת הביטחון, בצורה נחרצת, כי הלקחים הופקו, מערכות ההתרעה השתכללו, ולא נופתע עוד. אולם עם פרוץ המלחמה בשמחת תורה – הפתעתם הייתה כפולה.
לנו זו הייתה הפתעה כפולה ומכופלת: הופתענו מכך שבתודעתם עצם האפשרות שיפתיעו אותנו התקבלה כהפתעה ולא כהנחת מוצא, ושלא נערכנו עם מקדמי ביטחון מספיקים למקרה שנופתע.
נקודת מוצא בתורת קרב ההגנה היא: "חזקה על קו המגע שייפרץ". כלומר, חזקה על התוקף – היוזם – שימצא נקודת תורפה בהגנת המגן ויפרוץ אותה. לכן אין להיות מופתעים מכך שקו ההגנה נפרץ, אלא יש להיערך מראש באופן שייתן לכך מענה. באותה מידה יש להניח כי "חזקה על הרוצה להפתיע – שיפתיע": הוא ימצא דרך ליצור הונאה שתאפשר לו להפתיע.
במשך כשני עשורים וחצי, מאז הקמת "מכון הראל" (לזכר תלמידי סגן הראל שרם הי"ד, הוקם ברמת הגולן בשנת תשנ"ז), עסקנו בהיבטים הערכיים של ה"מהפך" במלחמת יוה"כ. בעשרות הרצאות הדגשנו שאין סיבה להיות מופתעים מן ההפתעה. הדגמנו זאת באמצעות ההיסטוריה של מלחמות העולם: הגרמנים הפתיעו את הרוסים במבצע ברברוסה במלחמת העולם השנייה; היפנים את האמריקאים בפרל הארבור; העיראקים את המערב בפלישה לכווית; ובן לאדן את ארה"ב בתקיפת מגדלי התאומים. גם אצלנו: בניגוד להערכות אמ"ן, המצרים הפתיעו בכניסתם לסיני ערב מלחמת ששת הימים ובמלחמת יוה"כ.
מערכות המודיעין בעולם אינן דרוכות דיין ונכשלות פעם אחר פעם בהתרעה מפני הפתעת האויב.
ההנחה שנופתע אינה סותרת את החובה המוטלת על מערכות המודיעין לצמצם את הסיכונים, לאתר פוטנציאל של הפתעה ולהתריע. אסור להקל ראש בחובה זו. אולם, כפי שנאמר – מי שירצה להפתיע, בסופו של דבר ימצא את הדרך.
חייבים להניח כהנחת מוצא שנופתע, ולבחון את מצב ההיערכות הביטחונית שלנו: האם היא לקחה בחשבון מקדמי ביטחון, כדי שהפתעה לא תוציא אותה משיווי משקל ותכריע אותה? האם, אם נופתע, תהיה ביכולתה לעמוד איתן, להתייצב, ולאחר מכן להפוך את הקערה על פיה ולהשיב מלחמה שערה? במידת הצורך – גם לשלול מראש יכולות ולמנוע התעצמות של האויב כדי שלא יפתיע.
בראשית ימי המדינה גיבש בן־גוריון את תפיסת הביטחון של מדינת ישראל – הדוקטרינה הצבאית שנוסחה לשם הגנת קיומה של מדינת ישראל והאינטרסים שלה מפני איומים אפשריים. היא הושתתה על שלושה יסודות: הרתעה, התרעה והכרעה.
אנו סברנו כי יש להוסיף יסוד נוסף: "יכולת עמידה".
בכל הפתעה יש מידה של פתיות הדעת (רמב"ן, במדבר י"ב ד').
כבר במלחמתנו הראשונה בהיסטוריה, המוזכרת בפרשתנו – מלחמת עמלק – הופתענו:
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים כ"ה י"ז).
"'אשר קרך' – לשון מקרה" (רש"י שם). "מקרה" הוא מאורע מחוץ לחישוביו ולציפיותיו של מי שנפגע בו: אתה הולך בדרכך ואין לך כל סיבה להניח שאויב יתנפל עליך. התקפתו באה ללא כל התגרות, ונבעה אך ורק משמחה בטבח אדם, או משום שחש בליבו את הסכנה הנשקפת לו עם כניסתך להיסטוריה – שהרי אתה מייצג את עקרון האנושיות הטהורה והנאמנות לחובה, הסותר את עקרון כוח החרב החרוט על דגלו" (רש"ר הירש שם).
"אכן עמלק התנפל על יוצאי מצרים דרך פתע, ללא כל הכנה מצדם למלחמה, כמשתמע מלשון הכתוב בספר שמות:
"וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל'", וכמפורש בתוספת הרחבה בספר דברים: 'אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ'" (אברהם קריב, שבעת עמודי התנ"ך, עמ' 224–225).
האבחנה בין "הפתעה מצבית" ל"הפתעה בסיסית" כבר מצויה בפירוש הכתב והקבלה:
"בפתע פתאום – שניהם משמשים על ביאת דבר שלא בהכנה אליו. ההבדל ביניהם: 'פתע' נאמר בבחינת הפעולה עצמה, ו'פתאום' נאמר בבחינת מקבל הפעולה. רוצה לומר – 'פתע' נאמר על פעולה מתייחדת מבלי סיבה קודמת, שהייתה הסיבה נעלמת בלתי גלויה, ובאופן זה הרי המעשה עצמו משונה משאר מעשים רגילים. ו'פתאום' נאמר על קבלת דבר מבלי שהמקבל יהיה מוכן אליו, שבאופן זה סיבת הדבר גלויה לכל ואינה משונה משאר דברים, אלא שהמקבל בלבד לא היה מוכן אליו" (במדבר ו' ט').
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ
