הסיבה שעם ישראל זקוק לגרים

עם ישראל איננו סטטי, אלא דינאמי, ולכן צריך להביא גרים מבחוץ פנימה כדי לשמר את הקודש

רגילים אנו לחשוב שכאשר גר מצטרף לעם היהודי, הוא מקבל את תרומתו וחוסנו של עם ישראל. אולם במאמרי חז"ל ובהוגים שונים אנו מגלים שיש גם גישה הפוכה, כלומר, עם ישראל הוא המקבל והמתחזק מכניסתו של הגר לקולקטיב היהודי וקבלת גרים הוא תנאי להשלמת זהותו של עם ישראל. ללמדנו שלא רק ישראל ערבים זה בזה, אלא גם גרים ערבים לעם ישראל.

הגמרא הידועה במסכת פסחים, מסבירה מדוע פיזר הקב"ה את עם ישראל בין האומות ומדגישה שלא מדובר על עונש אלא הייתה בכך תכלית חיובית: "לא גלו ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים" (פ"ז, ב). באופן פרדוקסלי, גלות ישראל בעמים הייתה לצורך צירופם של גרים לעם היהודי.

הבן איש חי, לומד מדברי חז"ל שיש ערך בכך שגרים מצטרפים לעם ישראל. כל עם זקוק למצטרפים חדשים אשר יביאו מרוחם וכוחם כדי להרחיב את היריעה הרוחנית והתרבותית. אין הבור מתמלא מחולייתו, גם עם ישראל לא יכול להיבנות מתוכו, אלא הוא זקוק לכוחות חיצוניים אשר יוסיפו לו אנרגיה רוחנית. וכך הוא כותב: "'ונתנך ה' אלוקיך עליון על כל גויי הארץ', אך ידוע לא גלו ישראל ונעשו מדרס כף רגל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים. כי אי אפשר לישראל בלי תוספת, יען כי ישראל נקראו "קודש" וכל קודש צריך תוספת, כי צריך להוסיף מחול אל הקודש… שצריכים להשתדל לקבץ גרים תמיד בכל דוד ודור כדי להוסיף מחול אל הקודש כי זהו כבודו של קודש לעשות לו תוספת מן החול" (פרשת ויצא). הרעיון של הבן איש חי מעניין, עם ישראל הוא קודש וגם הקודש צריך להתרחב ולהתחזק על ידי החול, עם ישראל איננו סטאטי אלא דינאמי ולכן צריך להביא גרים מבחוץ פנימה כדי לשמר את הקודש, ובכך הגרים תורמים בהצטרפותם לעם היהודי.

גם בספרות החסידית קיימת גישה המלמדת על כך שהגרים הם המוסיפים לעם ישראל. רבי צדוק הכהן מלובלין מצטט את דברי חז"ל "לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים" ומסביר שיש ניצוצות קדושה גם בגויים ויש צורך ללקט אותם. בגרים תלויה המרת כוח הקדושה הנתונה בניצוצות הגויים והפיכתם לכוח שישרת את העם היהודי (קדושת השבת עמ' 305). לדעתו, הגרים הם חלק בלתי נפרד, קריטי והכרחי בתהליך הנחלת בשורתו ומורשתו של העם היהודי לעולם. הגרים יודעים לדבר את שפת העמים ותרבותם והם ידעו להיות אנשי הסברה מצוינים ולהעביר את המסר היהודי בשפה אוניברסלית. ההנחלה לכלל בני האדם ניתנת למימוש – רק בסיועו הבלעדי של הגר (רסיסי לילה ל"ז).

רבי צדוק נסמך על מקורות קודמים בספרות הקבלה באמרו שיש ניצוצות קדושה גם בגויים ויש צורך ללקט אותם, זאת הסיבה ש"קשים גרים לישראל כספחת", משום שהתהליך הזה של התבגרות והעצמת הגבולות של המכלול היהודי ושילובם של הגרים לתוכו, הוא נצרך אבל כרוך בכאב וסבל רב. בגרים תלויה המרת כוח הקדושה המעט שנתון בניצוצות שבגויים והפיכתם לכוח של קדושה ישראלית.

גם הרב זקס כותב בדרכו הייחודית על התרומה הגדולה שיש בכניסתו של הגר לחיק העם היהודי, ובכך הגר מעמיק את הערך התורתי של כבוד הזולת וקבלת האחר: "התורה מצוות אותנו לאהוב את הגר לצורך גילומה של האחדות. היהודים נעשו לזרים הארכיטיפיים, ורק אלו היודעים לפנות מקום לזרים יכולים לפנות מקום לאלוקי המקרא. היהדות היא אמונה שלא שמה לה למטרה להמיר אליה את שאר העולם. היא קוראת לנו לאהוב אחרים כפי שהם, במלוא אחרותם השלמה. אלוקים מורה לנו לא לשכוח אף פעם איך מרגישים העבד, האביון והנווד ומהו טעמו של לחם העוני. הגדולה שבכל המצוות, הפשוטה מכולן ועם זאת הקשה ביותר היא זו: ואהבת את הגר. בעידן של ציוויליזציות מתנגשות, זוהי תובנה חיונית" (בלשון עתיד עמ' 75).

נדמה שדברים אלו על תרומתו של הגר משמעותיים עוד יותר בימים של קיבוץ גלויות, בהם צאצאי יהודיים וזרע ישראל באים מכל העולם ומבקשים להתגייר עם תרבויות שונות ומעשירים ומשבחים את עם ישראל, ייעודו, קיומו ועתידו.

(כי תצא תשפ"א)