מה שצריך לעשות כדי שברכות יתגשמו

ככל שאנו מתכוונים יותר בברכה, ולא מפטירים אותה כלאחר יד – כך ברכתנו מכוונת ונושאת בחובה את השפע הגדול

מהי ברכה? מה טיבה של האמירה שלנו כלפי ריבונו של עולם "ברוך את ה'", ומה טיבה של הברכה שאנו מברכים בה האחד את רעהו? בסוגיה זו רבו הביאורים. חלקם פתחו בניתוח השורש הדקדוקי של המילה "ברכה" ומשמעותו. הם שמעו בו את צליל המילה "להבריך", הבא מעולמה של החקלאות. בעל הכרם המבריך את הגפן הצומחת בחלקת שדהו מושך מהגזע היסודי ושורשו ענפים ההופכים בעצמם להיות בסיס לצמיחתה של גפן חדשה. לאור זאת יש לראות את הברכה כפעולת "המשכת שפע": אנו מבקשים למשוך את השפע הא-לוהי ממקורו, ולהביא אותו לעולמנו, בין אם מדובר בנעם ה' עלינו, ובין אם מדובר בהארת הפנים המיוחדת לחבר.

יש שראו בברכה פעולת יצירה. האדם המברך את חבירו מאיר לו פנים. הוא מבקש את טובתו, את ההשפעה של הטוב העליון עליו, את הצלחתו ואת שמחתו. בכך שהוא מברך את חבירו הוא מעצב את הקשר המיוחד שנרקם בין שניהם כחיבור של העצמה, גדולת נפש וחשיפת באר פנימית הקיימת בין שניהם. יש בכוח הפעולה הזו לרומם את המברך ואת המתברך כאחד. הראשון מעצים בנשמתו את הרצון להיטיב ולכונן פתיחת אוצרות שמיים על המתברך; השני פוגש את המבקש בטובתו, בשמחתו ובהצלחתו, ועצם המפגש מחולל שינוי: העולם אינו נראה רק כמאיים וכמלא תחרות ומאבק על משאבים, כי אם גם כמקום בו איש מבקש את טובת רעהו, שמח באושרו ומבקש את ההטבה שבו.

מובן הדבר, כי ככל שאנו מתכוונים יותר בברכה, ולא מפטירים אותה כלאחר יד; ככל שהמבע הוא פנים אל פנים ולא שליחת הודעות ומסרונים; ככל שאנו מדייקים יותר את מה שאנו מבקשים לחולל ולא רק מכניסים את דיבורנו למגירות אוטומטיות המוכנות מראש; ככל שאנו מקדימים לברכה את המחשבה על הצרכים האמתיים והרצונות של העומד מולנו – כך ברכתנו מכוונת ונושאת בחובה את השפע הגדול. הדבר נכון גם מצד המקבל: ככל שהמקבל מצוי בקשב עמוק; ככל שהוא מניח לברכה לחולל בתוך עולמו; ככל שהוא נענה לרגשות האמון הטמונות בנכונות הפנימית לשמוע את הברכה ולקבלה; ככל שהוא פותח את ליבו כדי למלא אותו בכוחות המתחדשים מהארת הפנים – כן יש בכוחה להרוות את אדמת נשמתו, ולהצמיח בה יסודות חדשים.

לקראת השנה החדשה וברכותיה – ניתן אפוא להפוך את הברכות שאנו ממטירים האחד על השני ל"ברכות בכוונה". כשם שתפילה יכולה להיאמר בדרך של "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחוק מאיתי",  ומצד שני היא יכול להיאמר במלוא הריכוז והכוונה – כך גם הברכה. אפשר לאומרה כיוצא ידי חובה. ואפשר לדייק ולהתכוון, להתמקד ולרכז, לבקש את פתיחת הלב ואת פתיחת הנשמה כדי ששפע גדול ירד לעולמנו. תהא פרשת הברכה פתח גדול לשינוי המקום שבו אנו מצמיחים את הברכות שבנו, ושממנה נלמד עד כמה יש ביד ברכותינו המאירות להביא טוב בעולם.

(כי תבוא תשפ"א)