ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)בלי חשבון: לברכה, אישה עצמאית, אחראית ועובדת, אסור היה לשאול את בעלה מה הוא עושה בחשבון הבנק שלהם, על מה היא חותמת (לבקשתו) או כמה כסף הוא שם במעטפה לאירוע. האלימות הכי נפוצה שלא שמעתם עליה – אלימות כלכלית
"שום דבר לא היה על שמי. שום נכס. אפילו הבית לא היה על שמי. בעלי היה מבזבז, יוצא ומבלה, הוא היה מזרים כספים למשפחה שלו, פתח עסק לאחיו על חשבוננו והיה אסור לי לשאול אותו מה קורה עם הכספים. היה אסור לי לשאול אפילו כמה כסף הוא שם במעטפה לאירוע. אם היינו רבים – הוא היה סוגר את כל ה'ברזים', חוסם לי את כרטיס האשראי, והייתי צריכה להסתדר לבד עם כל התשלומים והוראות הקבע. את עובדת, חרוצה, מכניסה משכורת בכל חודש – ואין לך זכות דיבור בכלום, אין לך מילה בבית", כך עדותה הנסערת של ברכה, שם בדוי, המספקת הצצה לחיים תחת אלימות כלכלית, ולא רק.
"ב-99 אחוז מהבתים האלימים יש אלימות כלכלית", אומרת תמר שוורץ, מנכ"לית עמותת רוח נשית המקדמת עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות. "הסיפור המרכזי של אלימות הוא שליטה, ובמקרה של אלימות כלכלית מדובר בשליטה דרך הבנק. אלימות פיזית רואים – זה על העור. האישה הנפגעת תבין יותר מהר שהיא במערכת יחסים אלימה ופחות תסכים להשלים עם זה, או שאחרים יראו את זה ויגידו לה. את שאר סוגי האלימות לא רואים, והם הרבה יותר נפוצים. באלימות כלכלית ונפשית – אף אחד לא יודע מה קורה בחשבון הבנק, וגם האישה פחות מגדירה את עצמה כנפגעת אלימות ופחות מתלוננת, ולכן אלימות כלכלית היא חמקמקה ומתעתעת".
אלימות כלכלית כוללת שני סוגים: ישנו הטיפוס השתלטן, שמונע מבת זוגתו גישה לחשבון הבנק, וכל מידע בנושא הכספי ומקציב לה דמי כיס, זעומים, להתנהל איתם. מדובר בשליטה חולנית בכסף, לפעמים עד כדי קמצנות מוקצנת, ללא תלות במצבם הכלכלי. האדם האלים יימנע מלרכוש אפילו מוצרים מאוד בסיסיים עד להרעבה של בני הבית, או לא ירשה לבני הבית להדליק דוד, ודוגמא מחרידה שהגיעה למשרדי "רוח נשית" וממחישה את העניין היטב: מקרה של בעל שהכריח את אשתו להניק גם כשהתקשתה בכך, ולא נתן לה כסף כדי לרכוש תמ"ל לתינוק.
ויש, את הטיפוס המסתיר – מעבר לשליטה מוחלטת על ההוצאות הכספיות וניהולן, בן הזוג מייצר חובות, הבית במצב חמור מאוד, הוא לוקח הלוואות או אפילו מהמר, וכל זאת מבלי שהאישה תהיה מודעת לכך. והאבסורד הוא, שאם יתגרשו, היא תצטרך לשלם את החובות, כי בעל ואישה הם יישות משפטית אחת בעייני החוק. מדובר במקרים שחוזרים אצל כ-80% מהנשים נפגעות האלימות, שבנוסף לכל, נושאות חובות על גבן.
"העניין של התנהלות כספית אצל נשים לא ברור מאליו כמו אצל גברים", מסבירה תמר. "אם הגבר מכריז שהוא ינהל את חשבון הבנק באופן בלעדי, קשה לה להבין שמדובר באלימות. ואז, הוא מקטין אותה ואומר לה כמה שהיא טיפשה ולא תצליח לעשות זאת בעצמה, והיא מפנימה את הדימוי העצמי הנמוך הזה. הנשים שמגיעות אלינו – נשים אינטליגנטיות ומדהימות, מתות מפחד מהפעולה הפשוטה של לפתוח בנק".
ואלימות כלכלית היא הגורם מספר אחת שמשאיר נשים במעגל האלימות. תמר ממשיכה: "האלימות הזו מסוכנת מאוד כי אחרי שבמשך זמן רב מקטינים ומשפילים אותה, חוסמים אותה מחשבון הבנק, לא מרשים לה לצאת לעבוד או מחבלים לה במקום העבודה, או שהיא עובדת אבל לוקחים לה את כל המשכורת – איך היא תוכל לעזוב? איך היא תסתדר? היא חושבת שהיא באמת טיפשה וקטנה, הוא הפריד אותה מכל הקרובים אליה וגם, אין לה חשבון בנק- מאיפה היא בכלל תוכל להתחיל לחיות?", היא תוהה.
האלימות הכלכלית מסוכנת מאוד. אחרי שבמשך זמן רב חוסמים אותה מחשבון הבנק, לא מרשים לה לצאת לעבוד או לוקחים לה את כל המשכורת – איך היא תוכל לעזוב? אין לה אפילו חשבון בנק
ללא דרך מילוט
ברכה, שגדלה במשפחה מרובת ילדים, הייתה השביעית במספר. ילדה מוצלחת ובוגרת, שלא קיבלה מקום במשפחתה ולמדה שעליה להצדיק את הקיום שלה, וגם היום, עם כל העוצמות שבה, היא מרגישה כמו ילדה אבודה שצריכה שייכות. ובדיוק מהמקום הזה היא בחרה את הגבר שלו נישאה; היא לא מספיק שווה ועליה לתת מעצמה כדי שיאהבו אותה, ולהוכיח שמגיע לה.
קרוב ל-30 שנה היא חיה איתו, פלוס ארבעה ילדים. "התחתנתי בגיל 23 עם בן זוג שהרגשתי שזה לא הבחור שאני רוצה לחיות איתו, אבל רציתי בית, פינה משלי, והוא מילא את המשבצת הזאת", היא משתפת.
הם היו חברים במשך 3 שנים, עם עליות ומורדות, ותמיד חזרה אליו ונתנה לו הזדמנות נוספת. כבר כשהיו חברים האלימות המילולית החלה. הוא השפיל אותה כל הזמן וכשהיא עימתה אותו עם התנהגויות שליליות שלו הוא הכריז שהיא חולת נפש, והיא צריכה ללכת לטיפול. והיא נשארה איתו.
בסוף הם התחתנו. היא היחידה שהייתה עצובה בחתונה הזו.
אחרי החתונה גם האלימות הפיזית התחילה: "כשהוא יוצא לבלות – אסור היה לי לשאול לאן הוא הולך. אם הייתי שואלת 'איפה היית?', או שמשהו אחר לא מצא חן בעיניו, הוא היה מנחית עלי סטירות ומכות. הייתי מפוחדת פחד מוות, אז פשוט לא דיברתי", היא נזכרת בכאב.
האלימות הפיזית נמשכה כמה שנים 'טובות', וכשהילדים גדלו היא נעצרה, אבל האלימות הכלכלית והנפשית – לא פסקה לרגע. עם עלבונות, גידופים והשפלות ללא הרף, ושליטה מלאה של בעלה על החשבונות והנכסים – ברכה הייתה ללא דרך מילוט.
ברכה: "אני אשת עסקים מאוד טובה – עבדתי בכמה עבודות במקביל. מינפתי את העסקים שהוא רצה לפתוח, הייתי הרוח החיה, מכרתי תמונות ועציצים ובגדים בצמתים – לא בחלתי בכלום. הייתי עובדת מצטיינת, מתנדבת מצטיינת, מסייעת לנשים, ובבית הייתי המריונטה שמושכים לה בחוטים.
"אסור היה לי לשאול מה עושים עם הכסף. מי את שתשאלי בכלל? אני בחורה חכמה, יושבת – חותמת על טפסים שהוא נותן לי, ואוי ואבוי לך אם תשאלי על מה את חותמת. זה פשוט היה אסור. ישבתי רועדת, מבלי לדעת על מה אני חותמת. הוא פתח כל מיני חשבונות על שמו ועל שם ההורים שלו. יש לנו חשבון משותף, הוראות הקבע משולמות מהחשבון, המשכורות של שנינו נכנסות, ויש עוד חשבונות שאני לא יודעת על קיומם. ואם היינו רבים – הוא לא הכניס את המשכורת שלו לחשבון המשותף עם הוראות הקבע. השאיר לי לשבור את הראש איך לשלם את התשלומים. היה לי מאוד קשה – את גם מכניסה כספים, את עובדת, מנהלת, הכל – ואין לך זכות לדבר בבית הזה בכלל?!".
כדי לשרוד היא הייתה חייבת להדחיק. היא לא נתנה לעצמה לעצור ולחשוב על מה שמתרחש בחייה, כדי לא לשקוע. ממילא לא היה לה גב. המשפחה שלו אהבה אותו וגיבתה אותו. המשפחה שלה הייתה בעולם משלה. וגם כלים לא היו לה. בלי חשבון בנק, בלי בית, בלי מקום ללכת אליו – היא כמו ונדונה להישאר איתו, מוקטנת לעד.
אסור היה לי לשאול מה עושים עם הכסף. מי את שתשאלי בכלל? אני בחורה חכמה, יושבת – חותמת על טפסים שהוא נותן לי, ואוי ואבוי לך אם תשאלי על מה את חותמת
מלחמה על החיים
הוא הפליא בה את מכותיו לאורך השנים, אבל זה בטל ב-60, לתחושתה. היא נסערת ובוכה כשהיא מתארת עד כמה ההשפלות והאלימות הכלכלית, הביטול המוחלט שלה כאדם, כשותפה, כאישה – הכבידו על נשמתה והשאירו צלקות עמוקות עד היום.
בדצמבר 2006, אחרי מריבות נוספות, ולאחר שגילתה שהוא חי עם פילגש ומזרים כספים לנשותיו, היא אזרה אומץ ופתחה תיק גירושין: "בגיל 50, אחרי 30 שנה, זו הפעם הראשונה בחיי שנלחמתי על החיים שלי. המלחמה הזאת גבתה ממני המון – לילות ללא שינה, כספים, מתחים, זו הייתה מלחמה יומיומית לא להרים ידיים ולחזור אליו", היא מתארת. "הוא לא האמין שהלכתי לפתוח תיק גירושין. הוא היה עושה דברים הזויים לאורך השנים ותמיד ויתרתי וחזרתי אליו – כי אין לי כלים, אין לי לאן ללכת, ולמען הילדים. עד היום גם אני לא מאמינה שקמתי והלכתי".
הוא היה חי עם הפילגש שלו, מגיע הביתה מתי שהוא רוצה, ולא הצליח לתפוס במוחו שברכה העיזה לעמוד על רגליה ולרצות לעזוב אותו. ואז, התחילו הסנקציות. הוא ניתק לה את המים, את החשמל, את הגז, תוך אפס רחמים גם כלפי ילדיו, שהתגוררו בבית. הוא התיש אותה כדי שהיא תחזור אליו, בתי המשפט ייאשו אותה, החלו להיגמר לה הכוחות, והיא ישבה מכווצת, בטוחה שהפעם הוא ירצח אותה, בעודו משקר לשופט. עברו 17 שנה מאז הגירושין, אבל היא עדיין במלחמה כלכלית מולו. הבית בו היא גרה עדיין רשום על שמו, ולדבריה, עד היום היא כלי בידיים שלו.
הקול שלה רועד זועם: "למה בגיל שלי אני צריכה להילחם על הבית שלי, על הכסף שלי? מגיע לי את השקט שלי! אני רק רואה ניירת – העיניים שלי חשוכות. למה שהוא יצא ויבלה ואני רק צריכה להביא מסמכים לשופטים?!".
יש המון דברים מאוד קשים וטראומתיים שלא סיפרתי לך. אם הייתי מספרת לך אותם היית מצטמררת, לא היית מאמינה
איך מתנהלים כלכלית ביום שאחרי?
"כשהגעתי לרוח נשית פעם ראשונה הרגשתי שאני לא לבד. הצמידו לי מנטורית, לימדו אותי שמותר לי, אני שווה משהו, וליוו אותי במשך כל התקופה הזאת. הם נתנו לי כלים איך להתמודד עם הכספים. היום יש לי חשבון שאני בניתי, אני חיה בצניעות, אני אדון לעצמי. אבל זה שהתיק עדיין לא סגור זה נורא", היא משיבה.
היום ברכה מלווה נשים בעצמה דרך העמותה: "אלימות כלכלית ונפשית שורטת את הנשמה. היא משתקת. נשים עוברות מדורי גיהנום– הבעלים האלה, עם הסנקציות הכלכליות, אוסרים עליהן לצאת, אוסרים עליהן לקנות דברים והן מפחדות לצאת מהמעגל הזה כי הן חוששות שלא יסתדרו בלי כסף. רוח נשית עוזרת להן לקבל כח וכלים כך שהנושא הכלכלי לא יהיה להן לנגף".
ברכה מספרת בבכי, על הנדר שנדרה לאלוקים, שהיא תמיד תסייע לכל אישה שישלח אליה. היא לא מסוגלת להעלות על דעתה שיש אישה שנמצאת במקום שהיא הייתה בו. "הייתי רוצה להגיד לנשים שלעולם לא יתנו להן להיות לבד, וחשוב שהן לא יוותרו על חירות הנפש שלהן", היא אומרת ומוסיפה בקול שבור: "יש המון דברים מאוד קשים וטראומתיים שלא סיפרתי לך. אם הייתי מספרת לך אותם היית מצטמררת, לא היית מאמינה".
מפחדות לפתוח חשבון בנק
ההתפכחות של הנשים שחיות תחת אלימות כלכלית לוקחת זמן. וגם כשהן אוזרות אומץ ועוזבות, 40 אחוז מהן יחזרו לבית האלים, פשוט, כי אין להן ברירה אחרת, כשכיסיהן ריקים, הן תלויות בבעל.
"הרבה יותר קל להישאר במעגל האלימות מאשר לצאת ממנו", תמר מפתיעה אותי. "הנשים שבכל זאת יצאו עושות זאת משתי סיבות: הראשונה, כמובן – הילדים. ברוב המקרים גבר אלים כלפי האישה ולא כלפי הילדים, ואז הן חושבות בטעות שאם הוא לא נוגע בילדים אז זה לא נורא, היא מוכנה לסבול כדי לא לפרק בית. זו טעות, כי הנזקים הרגשיים שנגרמים לילדים שעדים לאלימות זהים לחלוטין לנזקים של ילדים שנפגעו בעצמם מאלימות, אז היא לא באמת עזרה לילדים בזה שהיא נשארה. הנשים עוזבות כשהבעל מתחיל לגעת בילדים".
ברכה מספקת דוגמא חיה לכך: "כשאני רואה נשים שלא מתגרשות בשביל הילדים – זו טעות חמורה מפני שילדים סופגים המון וסופחים לתוכם הכל, ואחר כך הולכים עם זה לזוגיות שלהם. הילדים שלי היו באמצע, מסכנים שלי. מה שהכי קשה זה שאפילו שהם כבר גדולים את רואה את השריטות שהחיים השאירו עליהם. אלוקים יודע מה הם יודעים, מה הזיכרונות והחוויות שלהם".
הסיבה השניה שתמר מתארת שבגללה נשים מחליטות לעזוב את הזוגיות האלימה, היא כשמתרחש אירוע שחריג בעוצמות שלו יחסית לשגרת האלימות, הנוראית גם כך, של הגבר.
והנשים האמיצות, שיוצאות ממעגל האלימות, יעשו זאת, בממוצע, רק לאחר עשר שנים של סבל. וזה חשוב לא רק עבור עצמן – אלא גם עבור דור ההמשך. העברה בן דורית נפוצה מאוד אצל אנשים אלימים, ואישה שקמה ולא נכנעת לאלימות מספקת מודל חשוב לילדיה.
על פי נתוני רוח נשית, כל אישה חמישית היא נפגעת אלימות; יש 200 אלף נשים ידועות לגורמי האכיפה והטיפול אבל המספר האמתי גבוה פי 4, כי רוב הנשים לא מתלוננות. מתוך המספר העצום של 800 אלף נפגעות אלימות, בעמותה מטפלים ב-500 נשים בשנה, טיפה בים – שהיא עולם ומלואו.
התנאי להצטרף לפעילות העמותה הוא שהאישה נפרדה מבן הזוג האלים והיא פנויה לשיקום. והשיקום הזה מונע מהן לשוב, כמו 40 אחוז מהנשים שהזכרנו, לזוגיות ההרסנית. והן מכל שכבות האוכלוסיה, המגזרים ומה שתרצו. לשליש מהנשים שמגיעות לעמותה יש תואר ראשון ומעלה. ועדיין, הן משקשקות מהפעולה הפשוטה של לפתוח חשבון בנק. הדימוי העצמי שלהן 'מתחת לרצפה', כפי שתמר מגדירה. בתהליך ארוך, אישי ואינטנסיבי, הנשים לומדות לכתוב קו"ח, להתנהל כלכלית ולמצוא עבודה: בעזרת סדנאות, קורסים ומנטוריות צמודות מסייעים להן להבין במה הן טובות, מלווים אותן לראיונות, פותחים איתן חשבון בנק, מחזירים להן הכח והאמונה בעצמן, ומסייעים להן להתפרנס בכוחות עצמן, כדי שהן יהיו עצמאיות ולא יחזרו לגבר האלים.
אלימות כלכלית זה חוקי
בשונה מאלימות פיזית, שבגינה ניתן לעצור ואף לאסור את המכה – עם מעט רצון טוב של המשטרה ובית המשפט, נגד אלימות כלכלית אין עדיין חוק במדינת ישראל. עד כה בני זוג אלימים כלכלית לא נענשו ויכלו להשתמש בטקטיקות של אלימות כלכלית כדי לפגוע בבנות זוגן. החוק למניעת אלימות כלכלית, אותו מקדמת עמותת "רוח נשית", עם ארגונים נוספים, מ-2015, עבר בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת וממתין כעת להחלת דין רציפות.
גם ברכה נאלצה לשלם את החובות של מי שהיה בעלה, כפי שהיא מספרת: "הוא השאיר אותי עם חובות לספקים, לעורכי דין וחובות של לקוחות. שנתיים התהלכתי מעורך דין לעורך דין לסגור את התיקים, הוצאה לפועל היו דופקים על הדלת והילדים פחדו לפתוח את הדלת, והם לקחו לי המון רהיטים מהבית".
על פי הצעת החוק, אם נפגעת האלימות הכלכלית תוכיח שהיא לא ידעה על החובות, או שההתנהלות הכלכלית נעשתה תוך הטלת אימה והיא הוכרחה לחתום על מסמכים שבהן היא לוקחת הלוואות – היא לא תצטרך לשלמם.
תמר: "בעל ואישה, או אפילו רק ידועים בציבור, נחשבים בעייני החוק כישות משפטית אחת. נוצר מצב בלתי סביר – אם שני אנשים זרים פותחים עסק ביחד, ואחד מהם מפזר ומבזבז את הכסף – השני יכול לצאת מהחשבון המשותף, להתלונן במטרה ולתבוע את הכסף בחזרה. אבל אם נוצר מצב כזה בין בעל לאישה – היא תצטרך לשלם את כל החובות שהוא יצר, גם אם הוא יודע בכך שהוא בזבז את הכסף לבד.
"אנחנו מבקשות שבית משפט יורה לשני בני הזוג להיות שוויוניים בכסף, ואם אחד מהם יצר חובות בהתנהלות בלתי אחראית– שהוא ישלם אותם לבד. וגם, שאם בעל מנע מאשתו להשתמש בכרטיס אשראי, לדוגמא, היא תוכל לבקש מבית משפט להורות לו לתת לה גישה לחשבון הבנק ולכרטיס אשראי. למה היא צריכה לחיות בצורה כזאת שהיא מקבלת דמי כיס כמו ילד, היא מוגבלת, הוא מייצר לה חובות והיא צריכה לשלם אותן? זה נושא שהוא לא במודעות הציבורית והוא מאוד חשוב", היא מסיימת.
(הכתוב בלשון נקבה, אך רלוונטי לגבי מקרי אלימות כלכלית מצד שני המינים, ל.ש).
